וַעֲבָדֶ֨יךָ יַֽעַבְר֜וּ כׇּל־חֲל֥וּץ צָבָ֛א לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י דֹּבֵֽר׃

השבטים ממשיכים: ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה׳ למלחמה, כאשר אדוני דובר. אבן עזרא מבאר ש״כל חלוץ צבא״ פירושו כל חלוץ שהוא חלוץ צבא, כדוגמת ״הארון הברית״. חזקוני מבאר בדומה שהכוונה לכל חלוץ שהוא חלוץ צבא, כמו ״הארון הברית״ שפירושו הארון שהוא ארון הברית. השבטים מתחייבים שכל אנשי המלחמה שביניהם יעברו את הירדן ויילחמו לפני ה׳, בדיוק כפי שדרש משה. עצם הדגשת ״כל חלוץ צבא״ מלמדת שהם מקבלים את תנאו של משה שכל הראויים ללחום ישתתפו, ולא רק חלקם. בכך משלימים השבטים את קבלת ההסכם: הטף והמקנה יישארו בגלעד, וכל הלוחמים יעברו למלחמה עד שתיכבש הארץ.