וַיְצַ֤ו לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

משה מצווה עליהם את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל. רש״י מבאר ש״ויצו להם״ פירושו כמו עליהם - על התנאי שלהם מינה משה את אלעזר ויהושע, כמו ״ה׳ יילחם לכם״. משה ממנה את מנהיגי העם שיבואו אחריו - אלעזר הכהן ויהושע יורשו, יחד עם ראשי השבטים - להיות ערבים לקיום ההסכם עם בני גד וראובן. עצם המינוי מלמד שמשה, היודע שלא ייכנס לארץ, דואג שההסכם ייאכף גם לאחר מותו על ידי ההנהגה הבאה. בכך מבטיח משה שהתחייבות השבטים והבטחת נחלתם יישמרו לאורך זמן, ושכל צד ימלא את חלקו גם בדור שיכבוש ויחלק את הארץ.