בְּמִדְבַּר ל״ג · נ״ג

וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. רש״י מבאר ש״והורשתם את הארץ״ פירושו שתורישו אותה מיושביה, ואז ״וישבתם בה״ - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. הרמב״ן מבאר שלדעתו זו מצוות עשה: ה׳ מצווה את ישראל שיישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בה. הפסוק קובע את הזיקה בין הורשת הארץ לבין הישיבה בה: רק לאחר גירוש יושביה יוכלו ישראל להתקיים בה. עצם ההדגשה ״כי לכם נתתי את הארץ״ מבססת את זכות ישראל בארץ כמתנה אלוקית. לפי הרמב״ן, יש כאן מצווה חיובית לרשת את הארץ ולשבת בה, ולא רק היתר. בכך מדגישה התורה שהישיבה בארץ היא יעד מרכזי של הכניסה אליה.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והורשתם את הארץ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, וְאָז וישבתם בה - תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ, וְאִם לָאו - לֹא תוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְתָרְכוּן יָת יָתְבֵי אַרְעָא וְתֵיתְבוּן בָּהּ אֲרֵי לְכוֹן יְהָבִית יָת אַרְעָא לְמֵירַת יָתָהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ - עַל דַּעְתִּי זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא. יְצַוֶּה אוֹתָם שֶׁיֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ וְיִירְשׁוּ אוֹתָהּ, כִּי הוּא נְתָנָהּ לָהֶם, וְלֹא יִמְאֲסוּ בְּנַחֲלַת ה'. וְאִלּוּ יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם לָלֶכֶת וְלִכְבּוֹשׁ אֶרֶץ שִׁנְעָר אוֹ אֶרֶץ אַשּׁוּר וְזוּלָתָן וּלְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, יַעַבְרוּ עַל מִצְוַת ה'. וּמַה שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ (כתובות קי) בְּמִצְוַת הַיְּשִׁיבָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁאָסוּר לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְיָדוּנוּ כְּמוֹרֶדֶת הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לַעֲלוֹת עִם בַּעְלָהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הָאִישׁ - בְּכָאן נִצְטַוִּינוּ בַּמִּצְוָה הַזּוֹ, כִּי הַכָּתוּב הַזֶּה הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה. וְיַחְזִיר הַמִּצְוָה הַזּוֹ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ״ (דברים א ח). אֲבָל רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ (רש״י על במדבר ל״ג:נ״ג): ״וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ״ - וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, אָז ״וִישַׁבְתֶּם בָּהּ״ - תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ, וְאִם לָאו לֹא תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ. וּמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ הוּא הָעִקָּר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת וְגוֹ׳ וִישַׁבְתֶּם וְגוֹ׳. רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּצְוָה הִיא ״וְהוֹרַשְׁתֶּם״, אֲבָל ״וִישַׁבְתֶּם״ הוּא הַבְטָחָה. וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּצְוָה הִיא ״וִישַׁבְתֶּם״, וּמִכָּאן סָמְכוּ לוֹמַר (כתובות קי.) הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְנִרְאֶה פְּשַׁט הַכָּתוּב כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י, מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי לָכֶם וְגוֹ׳ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, וְאִם הַיְּשִׁיבָה הִיא הַמִּצְוָה, הָיָה לוֹ לִתְלוֹת בְּעִקַּר הַמִּצְוָה וְלוֹמַר ״כִּי לָכֶם וְגוֹ׳ לָשֶׁבֶת בָּהּ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל