וַֽיִּקְרְב֞וּ רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת לְמִשְׁפַּ֤חַת בְּנֵֽי־גִלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה מִֽמִּשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַֽיְדַבְּר֞וּ לִפְנֵ֤י מֹשֶׁה֙ וְלִפְנֵ֣י הַנְּשִׂאִ֔ים רָאשֵׁ֥י אָב֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

פסוק זה פותח את פרשת חתימת ספר במדבר, ובו נגשים ראשי האבות ממשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה, ממשפחות בני יוסף, ומדברים לפני משה ולפני הנשיאים ראשי האבות לבני ישראל. אבן עזרא מבאר שגם פרשה זו דבקה ומקושרת לעניין שקדם, שבו ציווה משה לתת ערים ללויים, וש״ראשי האבות״ הם הנשיאים. חזקוני מוסיף שנסמכה פרשה זו לכאן על ידי שציווה משה לתת מנחלת ישראל ערים ללויים. כך נפתחת טענת משפחת גלעד בעניין נחלת בנות צלפחד.