וַיֹּאמְר֗וּ אֶת־אֲדֹנִי֙ צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לָתֵ֨ת אֶת־הָאָ֧רֶץ בְּנַחֲלָ֛ה בְּגוֹרָ֖ל לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאדֹנִי֙ צֻוָּ֣ה בַֽיהֹוָ֔ה לָתֵ֗ת אֶֽת־נַחֲלַ֛ת צְלׇפְחָ֥ד אָחִ֖ינוּ לִבְנֹתָֽיו׃

ראשי משפחת גלעד פותחים את טענתם: ה׳ ציווה את אדוני, כלומר את משה, לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל, וגם צווה לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו. אונקלוס מתרגם שאמרו כי ה׳ ציווה לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל, ואדוני נצטווה במאמר ה׳ לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו. הפסוק מציג את שתי ההנחות שעליהן מבססת המשפחה את חששה: חלוקת הארץ בגורל לשבטים, וההחלטה הקודמת להוריש את נחלת צלפחד לבנותיו.