אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֞ת וְהַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃

פסוק זה חותם את ספר במדבר: אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה׳ ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו. אבן עזרא מבאר ש״אלה המצוות״ מוסב על מצוות הנחלה, הנדר וכל בת יורשת נחלה ומשפטי הדם. חזקוני מבאר ש״המצוות״ הן פרשיות הקרבנות, הנדרים וההגעלה, ו״המשפטים״ הם פרשת הרוצח והנחלות. אונקלוס מתרגם שאלה הפיקודים והדינים אשר ציווה ה׳ ביד משה אל בני ישראל במישור מואב על ירדן יריחו. כך מסתכם ספר במדבר בציון המצוות והמשפטים שנמסרו ביד משה סמוך לכניסה לארץ.