וְ֠הָי֠וּ לְאֶחָ֞ד מִבְּנֵ֨י שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לְנָשִׁים֒ וְנִגְרְעָ֤ה נַחֲלָתָן֙ מִנַּחֲלַ֣ת אֲבֹתֵ֔ינוּ וְנוֹסַ֕ף עַ֚ל נַחֲלַ֣ת הַמַּטֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖ינָה לָהֶ֑ם וּמִגֹּרַ֥ל נַחֲלָתֵ֖נוּ יִגָּרֵֽעַ׃

ראשי גלעד מציגים את חששם: אם בנות צלפחד תינשאנה לאנשים משבט אחר, תיגרע נחלתן מנחלת אבותינו ותיווסף על נחלת השבט אשר תהיינה לו, ומגורל נחלתנו ייגרע. רש״י מבאר ש״ונוסף על נחלת המטה״ פירושו שהבן יורש את אמו, והבן מתייחס על שבט אביו, ולכן הנחלה תעבור לשבט הבעל. אונקלוס מתרגם שנחלתן תימנע מנחלת אבותינו ותיווסף על נחלת השבט האחר. כך מנוסח החשש שנישואי הבנות לשבט זר יגרמו להעברת קרקע מנחלת מנשה לשבט אחר.