וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלֶ֔יהָ אֶל־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃

אל מכסה עור תחש. כְּמִין מַרְצוּף:

וְיִתְּנוּן יָתָהּ וְיָת כָּל מָנָהָא לְחוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וְיִתְּנוּן עַל אֲרִיחָא

ונתנו על המוט. כי אין לה בדים והוא כמו וישאוהו במ וט:

ונתנו על המוט - טועה היה בזה ר' יוסף קרא. מדלא כתיב כדכתיב: במוט בשנים - והיה רוצה לומר שכל המוט היה תחת הכלים, מדכתיב: על. השיבותי: כי המוטות היו מצד הכלים, כדרך כל משא שנותנין המוטות בטבעות שבצדי הכלים, כדכתיב בפרשת המשכן, אבל אצל לשון ונתנו - ראוי לומר על המוט ואצל לשון משא אמר במוט כדכתיב: וישאוהו במוט. ונשא בם את השלחן, כדכתיב: בכתף ישאו - אין לכם משא אלא בכתף, כלומר: בדבר זה נושאין זה.