וְלָקְח֣וּ ׀ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת־מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת־מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת־מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כׇּל־כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ־לָ֖הּ בָּהֶֽם׃

הפסוק עובר למנורה: ולקחו בגד תכלת וכיסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם. רש״י מבאר את הכלים: ״מלקחיה״ הן כמין צבת שמושכת בה את הפתילה לכל צד, ״מחתותיה״ הן כמין כף קטנה ששוליה פשוטים שחותה בה את דשן הנרות. חזקוני מוסיף ש״אשר ישרתו לה בהם״ פירושו אשר ישרתו ממנה. לפי פשט הכתוב, המנורה וכל כליה מכוסים בבגד תכלת. התורה מפרטת את כלי המנורה, המלקחיים והמחתות וכלי השמן, המשמשים בהדלקתה ובתחזוקתה, וכולם מכוסים יחד עמה. כך גם המנורה מוכנה לנשיאה בכיסוי מסודר, בהתאם לעיקרון שכל כלי קודש מכוסה לפני המסע.