וְזֹ֣את ׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃

וְדָא עִבִידוּ לְהוֹן וְיֵחוּן וְלָא יְמוּתוּן בְּמִקְרַבְהוֹן לְקֹדֶשׁ קוּדְשַּׁיָא אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יַעֲלוּן וִימַנוּן יָתְהוֹן גְבַר גְבַר עַל פֻּלְחָנֵהּ וּלְמַטוּלֵהּ

וחיו. יוסיפו חיים:

ולא ימותו. בכרת והטעם כי אם ישמרו יקבלו שכר ואם לא יענשו כי יתכן שלא יענשו על כן ולא ימותו:

ושמו אותם. הארון והשולחן והמנורה והמזבחות:

על עבודתו. בכלי הקדש:

ואל משאו. לשאת בכתף:

וְזֹאת עֲשׂוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ הַמַּעֲשֶׂה הוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת בִּרְשׁוּת עַצְמָן לָשֵׂאת כְּחֶפְצָם, שֶׁאָז לְצַד חִבַּת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הַכֹּל רָצִים לַעֲבֹד וְנִמְצְאוּ שׁוֹגְגִים בַּדָּבָר, אֶלָּא יָשִׂימוּ אוֹתָם אַהֲרֹן וּבָנָיו אִישׁ אִישׁ וְגוֹ׳ וּבָזֶה כָּל אֶחָד מַכִּיר מְקוֹמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת פֵּרוּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי רְאִיָּה כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפֵרוּשׁ וְשָׂמוּ הוּא שֶׁלֹּא יוֹעִיל בְּהַכָּרַת כָּל אֶחָד מְקוֹמוֹ לְבַד אֶלָּא לֹא יִכָּנֵס לָשִׂים יָדוֹ לָשֵׂאת עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו: פְּלוֹנִי שִׂים יָדְךָ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי לִשָּׂא, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׂמוּ אוֹתָם, וְלָזֶה תִּמְצָא בְּמִצְוַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבוֹדַת״ וְגוֹ׳ לֹא אָמַר ״וְשָׂמוּ״ וְגוֹ׳ (במדבר ד:כז).

וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ. פֵּרוּשׁ, כִּי בְּהִתְעַסְּקָם בָּאָרוֹן שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְקוֹר הַחַיִּים יַאֲרִיכוּ יָמִים, וְלַחֲשַׁשׁ הַהֶזֵּק שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת מֵהַנְּגִיעָה וְהָרְאוּת בּוֹ אָמַר וְלֹא יָמֻתוּ:

חסלת פרשת במדבר