אַל־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃

ה׳ מזהיר: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלווים. רש״י מבאר ש״אל תכריתו״ פירושו אל תגרמו להם שימותו. אבן עזרא מוסיף שהמילים ״אל תכריתו״ מופנות אל משה, אהרן ובניו. לפי פשט הכתוב, ה׳ מזהיר את משה ואת הכהנים שלא לגרום בהתרשלותם למותם של בני קהת, שהם חלק חשוב משבט הלוי. האזהרה מנוסחת כציווי על השומרים, הכהנים, למנוע את הסכנה. הזכרת ״מתוך הלווים״ מדגישה שבני קהת הם שבט מקודש שאובדנו יהיה פגיעה בכלל הלווים. כך מודגשת מרכזיותה של אחריות הכהנים: תפקידם אינו רק לכסות את הכלים, אלא גם להבטיח שבני קהת לא ייפגעו בעבודתם המסוכנת סביב הקודש.