מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

הכתוב מגדיר את גיל הנמנים בבני קהת: מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לצבא לעבודה באוהל מועד. לפי פשט הכתוב זו חזרה על הגדרת הגיל שנקבעה בציווי, המבהירה כי המניין בפועל נעשה לפי אותו קריטריון: הזכרים מבני קהת בטווח הגילים שלושים עד חמישים, הראויים לעבודת המשא במשכן. הזכרת ״צבא״ מדמה שוב את עבודת המשכן לעבודת צבא הדורשת כוח וסדר. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר להגדרת הגיל, והוא חלק מרצף תיאור ביצוע המניין. הפסוק מקדים את מסירת המספר הכולל של בני קהת הראויים לעבודה, ומדגיש שהמניין נעשה בדיוק לפי הציווי, בטווח שנות הכוח הגופני של האדם.