וַיִּֽהְיוּ֙ פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃

הפסוק מוסר את מספר בני גרשון הראויים לעבודה: ויהיו פקודיהם למשפחותם לבית אבותם אלפיים ושש מאות ושלושים. לפי פשט הכתוב זהו מספר הזכרים בבני גרשון בגיל שלושים עד חמישים, הראויים לנשיאת יריעות המשכן ומסכיו. התורה מוסרת את מספר כל אחת משלוש המשפחות בנפרד, כדי לקבוע את מצבת כוח האדם לעבודת המשכן. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר למסירת המספר, והוא חלק ממערך המניין של הלווים הראויים לעבודה. מספר זה משקף כמה מבני גרשון מסוגלים בפועל לשאת בעבודתם בנשיאת החלקים הרכים של המשכן. בכך משלימה התורה את חשבון המשפחה השנייה, לאחר בני קהת ולפני בני מררי, במפקד הלווים העובדים.