כׇּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃

הפסוק פותח את הסיכום הכולל: כל הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלווים למשפחותם ולבית אבותם. לפי פשט הכתוב הפסוק מכריז על המספר המאחד את שלוש משפחות הלוי הראויות לעבודה, ומדגיש שוב שהמניין נעשה בשיתוף משה, אהרן ונשיאי ישראל. הזכרת שלושת המונים חוזרת על העיקרון שנקבע בפתיחת המניין, ומדגישה את אמינות המפקד ואת השותפות בין ההנהגה הרוחנית, הכהנית והשבטית. הפסוק משמש כותרת לסיכום הכולל של מספר הלווים העובדים, שיובא בפסוקים הבאים. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר לפתיחת הסיכום, והוא מקדים את חישוב המספר הכולל של כל הלווים הראויים לעבודה מבן שלושים עד בן חמישים.