מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

הכתוב מגדיר את הנכללים בסיכום: מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באוהל מועד. רש״י מבאר ש״עבודת עבודה״ היא השיר במצלתיים וכינורות, שהיא עבודה לעבודה אחרת, כלומר ליווי מוזיקלי של הקורבנות, ו״עבודת משא״ כמשמעה, נשיאת המשכן. אבן עזרא מוסיף שכל הפקודים היו מבן שלושים. לפי פשט הכתוב, הסיכום כולל את כל הלווים בטווח הגילים שלושים עד חמישים העוסקים בשני סוגי עבודה: עבודת העבודה, כגון השיר, ועבודת המשא, נשיאת חלקי המשכן. כך התורה מבהירה שהמניין כולל את כל תחומי עבודת הלווים, ומדגישה את מגוון התפקידים שהוטלו עליהם בעבודת המשכן, מנשיאת הכלים ועד ליווי הקורבנות בשיר ובנגינה.