אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. סְמִיכוּת פָּרָשָׁה זוֹ לַפָּסוּק הַקּוֹדֵם פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֵלָיו לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ לְפִי שֶׁהַמְּעַכֵּב הַמַּתָּנוֹת יָבֹא לִידֵי עֹנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְמַעְלָה (ה י), וְאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו): ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה רוֹאָה שֶׁבַּעְלָהּ בָּא לִידֵי עֹנִי הִיא חוֹשַׁדְתּוֹ שֶׁבָּא לִידֵי עֹנִי מֵחֲמַת שֶׁהָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט ג): ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁפִּתְאוֹם יְאַבֵּד הוֹנוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, וּבְסִבָּה זוֹ תִּזְנֶה גַּם הִיא מֵאַחֲרָיו, לוֹמַר אִיהוּ בְּקָרֵי וְאִיהִי בְּבוּצִינֵי (מגילה יב.). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״, שֶׁאִם תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה, אָז ״בּוֹ מָעַל״, זֶה הַמַּעַל תָּלוּי בּוֹ, כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לָהּ שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ מִצַּד הַחֲשָׁד. וְכָל זֶה גָּרַם הוּא, שֶׁמָּעַל בְּקָדְשֵׁי כֹּהֵן לְבִלְתִּי תֵּת לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא בָּא לִידֵי עֹנִי, וְהִיא חֲשַׁדְתּוֹ בְּרוֹעֶה זוֹנוֹת הַמְּאַבֵּד הוֹן, וְהָאֱמֶת יִתְבָּרֵר עַל יְדֵי בְּדִיקַת הַמַּיִם, כִּי רז״ל אָמְרוּ (סוטה כח.): ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״, אִם הוּא מְנֻקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כו׳, וְהַיְנוּ מֵעָוֹן זֶה הַדּוֹמֶה לֶעָוֹן שֶׁלָּהּ, שֶׁאִם הוּא נָקִי מִמַּה שֶׁחָשְׁדָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ אָז דִּין הוּא שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן זֶה וַחֲשָׁד שֶׁלָּהּ אֱמֶת, אֵין דִּין שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהּ קְצָת הִתְנַצְּלוּת. וּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״ לְשׁוֹן שְׁטוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חוֹטֵא נִקְרָא כְּסִיל וְשׁוֹטֶה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁהִיא דַּוְקָא הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מַה גָּרַם לוֹ הָעֹנִי, כִּי הָיָה לָהּ לְהָבִין שֶׁעִכּוּב הַמַּתָּנוֹת גָּרַם לוֹ הָעֹנִי כָּאָמוּר.
וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ב.) שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, נָקַט לְשׁוֹן ״תִּשְׂטֶה״ כִּי הַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד יא): ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וּמִדִּסְמִיכָן לַהֲדָדֵי שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּיוֹאֵל (ד יח): ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ כב) שֶׁמַּעְיָן שֶׁל שִׁטִּים מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מֵאַחַר שֶׁאָמַר ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ דְּהַיְינוּ רִבּוּי יַיִן, הֻצְרַךְ לְהַבְטִיחָם עַל שֶׁלֹּא יַזִּיק לָהֶם רִבּוּי הַיַּיִן וְלֹא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, לְפִי שֶׁ״מַּעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן יֵצֵא הַמַּעְיָן מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וִירַפֵּא אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה הוּא וְשֻׁתָּפוֹ, דְּהַיְינוּ הַיַּיִן, כִּי נַחַל הַשִּׁטִּים מְקוֹרוֹ שֶׁל סַמָּאֵל וְהוּא שֻׁתָּף לְאוֹתִיּוֹת עֲנָבִים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א.
וְלוּלֵא מִסְתְּפֵינָא לוֹמַר דְּבַר חִדּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא שְׂעָרוּם רִאשׁוֹנִים הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי ״תִשְׂטֶה״ בְּטֵי״ת כְּמוֹ ״תִּשְׁתֶּה״ בְּתָי״ו כִּי ט׳ מִתְחַלֶּפֶת בְּתָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת דַּטְלַנָ״ת וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מד טז) בְּפָסוּק ״וּמַה נִּצְטַדָּק״, שֶׁטֵּי״ת זוֹ בִּמְקוֹם תָּי״ו, וְכֵן לְשׁוֹן ״תּוֹעֶה״ בְּכָל הַמִּקְרָא בְּתָי״ו, וּבִלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״טוֹעֶה״ בְּטֵי״ת. כְּאִלּוּ אָמַר: כִּי תִשְׁתֶּה אִשְׁתּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה. וּלְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁטוּת, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהַיַּיִן יִקַּח לֵב עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳. וּלְהַבְדִּיל״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא ה): ״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״, הַיְינוּ הַתּוֹרָה, וְקָרָאָהּ בְּשֵׁם ״מְחֻקָּק״ לְפִי שֶׁעוֹלֶה לְמִסְפַּר חֶמֶר, וּכְדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בעירובין סה.) נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, כָּךְ נִכְנַס חֶמֶר יָצָא מְחֻקָּק, חוּשְׁבָּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבָּנָא דְּדֵין וְכָל אֶחָד נִדְחֶה מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ. וְנִקְרָא הַיַּיִן ״חֶמֶר״ כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם כַּחֲמוֹר אֵין הָבִין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹטָה כַּחֲמוֹר עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ בַּשּׁוּק נִזְקֶקֶת לוֹ (כתובות סה.).
