וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם׃

הכהן קומץ מן המנחה את חלק ההזכרה ומקטירו על המזבח, ורק אחר כך משקה את האישה את המים. רש״י מבאר ש״אזכרתה״ הוא הקומץ, שעל ידי הקטרתו באה המנחה לזיכרון לפני ה׳. אבן עזרא מוסיף שהאזכרה היא מה שיהיה לה לזיכרון - לטוב או לרע - כפי מעשיה. הפסוק קובע את סדר הפעולות: הקטרת הקומץ קודמת להשקאה, וההזכרה מבטאת שהמעשה עולה לפני ה׳ לבירור צדקתה או אשמתה של האישה.