בְּמִדְבַּר ה׳ · כ״ח

וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃

במילים פשוטות

אך אם לא נטמאה האישה והיא טהורה, תינקה מן המים ותזכה להיפקד בזרע. רש״י מבאר ש״ונקתה״ פירושו שתינצל ממי המרים, ולא עוד אלא שתתברך בבנים - אם הייתה יולדת בצער תלד ברווח, ואם בקושי מעתה בנקל. אבן עזרא מוסיף שה׳ ייתן לה זרע בשכר הקלון שאירע לה. הפסוק מבליט את הצד החיובי: האישה הנקייה לא רק ניצלת אלא זוכה לברכה מיוחדת כפיצוי על הבושה שעברה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם לא נטמא האשה. בִּסְתִירָה זוֹ:

וטהרה הוא. מִמָּקוֹם אַחֵר:

ונקתה. מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא ונזרעה זרע - אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, מֵעַתָּה יוֹלֶדֶת לְבָנִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם לָא אִסתָּאָבַת אִתְּתָא וְדַכְוָאָה הִיא וְתִפּוֹק זַכָּאָה וְתַעְדִי עִדוּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונזרעה זרע. שיתן לה השם זרע בשכר הקלון שאירע לה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ונזרעה זרע - תתעבר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ונקתה מצביית בטן.

ונזרעה זרע שלא יתקלקל בית הרחם, ד״‎א ונזרעה זרע בעלה ישכב אותה שכבת זרע מכאן ואילך בהיתר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאִם לֹא נִטְמְאָה וְגוֹ׳ וּטְהוֹרָה וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר ״וּטְהוֹרָה״, לְצַד שֶׁבָּא לוֹמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה מֵהַמַּיִם וְלֹא יַשְׁחִיתוּהָ, עוֹד לָהּ ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״. לָזֶה הִתְנָה וּטְהוֹרָה, פֵּרוּשׁ, לֹא נִטְמֵאת בִּנְתִינַת שְׁכִיבָתוֹ שֶׁל אִישׁ מִבַּלְעֲדֵי אִישָׁהּ, וּטְהוֹרָה מִדָּבָר מְגֻנֶּה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַנּוֹאֲפִים הַקּוֹדְמִים לְבִיאָה, חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְחִבּוּק וְנִשּׁוּק וְדוֹמֶה לוֹ. אָז הוּא שֶׁיֵּטִיבוּ לָהּ הַמַּיִם כְּכָל הַכָּתוּב. אֲבָל אִם לֹא נִטְמְאָה אֲבָל לֹא נִטְהֲרָה מֵעַנְפֵי הַחֵטְא, הֲגַם שֶׁתִּנָּקִי מֵהָעֹנֶשׁ לֹא יַגִּיעוּהָ טוֹבוֹת הָאֲמוּרוֹת.

וְתִמְצָא שֶׁבִּשְׁבוּעַת הַכֹּהֵן אָמַר כִּי שָׂטִית תַּחַת וְגוֹ׳ וְכִי נִטְמֵאת וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה, מַה הוּא כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר ״כִּי שָׂטִית״, אִם הוּא ״כִּי נִטְמֵאת״ - לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְכִי נִטְמֵאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְעִנְיַן דְּבָרִים הַקּוֹדְמִים לַטֻּמְאָה שֶׁהוּא חֵשֶׁק הַזּוּלַת וְכוּ׳, וְהִתְנָה וְכִי נִטְמֵאת אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ עֹנֶשׁ, וְאָמַר בְּהַפְכִּיּוּת אִם לֹא הָיוּ שְׁתֵּי הַחֲלוּקּוֹת תִּנָּקֶה מֵהָרַע וְתַצְלִיחַ בְּדָבָר טוֹב, וַחֲלוּקָּה הָאֶמְצָעִית מוּבֶנֶת מֵאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (סוטה יח.) ״וּטְהוֹרָה הִיא״ מֵאִישׁ אַחֵר, וּלְדַרְכֵּנוּ אִישׁ אַחֵר נִכְלָל בְּמַאֲמַר לֹא נִטְמְאָה, כִּי דֶּרֶךְ כְּלָל אָמַר בֵּין מֵאִישׁ זֶה בֵּין מֵאַחֵר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל