וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ {פ}

לזבח השלמים הביא נחשון שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה, וזהו קרבנו של נחשון בן עמינדב. חזקוני מדגיש את ייחודו של קרבן הנשיאים: ״זה קרבן״ - זה מביא קטורת נדבה אף שאין היחיד מביא קטורת נדבה, זה מביא חטאת שלא על חטא אף שאין היחיד מביא חטאת אלא על חטא, וזה דוחה את השבת ואת הטומאה אף שאין יחיד דוחה אותן. השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והוא מבטא שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של הנשיא הראשון - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים, המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח.