קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃

קרבנו של אליאב בן חלן היה זהה לקרבנות שקדמו לו: קערת כסף במשקל מאה ושלושים שקל, מזרק כסף בשבעים שקל בשקל הקודש, ושניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה. הפסוק אינו מלווה כאן בפירוש נוסף של הפרשנים הקלאסיים מלבד תרגום אונקלוס, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, התורה חוזרת ומפרטת את קרבן הנשיא השלישי בדיוק כקרבן שני הראשונים, כדי לחלוק כבוד שווה לכל נשיא ולהראות שכל השבטים היו שווים בחיבתם לפני ה'. הקערה והמזרק הם כלי כסף כבדים המלאים סולת ושמן למנחה, ובכך נפתחת שורת הקרבן של זבולון כמנהג שאר הנשיאים.