כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃

בקרבן אליאב היתה גם כף אחת של זהב במשקל עשרה שקלים מלאה קטורת, כמו בקרבנות הנשיאים שקדמו לו. הפסוק מלווה כאן בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו: בזיכא חדא של זהב במשקל עשר סלעים מלאה קטורת בשמים. לפי הפשט, כף הזהב הקטנה הכילה את הקטורת שהובאה על ידי כל נשיא בנפרד לחנוכת המזבח. הקטורת על המזבח החיצון על ידי יחיד היא דבר יוצא דופן שאינו נוהג לדורות, כפי שביארו הפרשנים בקרבן הראשון. חזרת התורה על אותו פרט בכל נשיא ונשיא נועדה לכבד כל שבט בפני עצמו ולהראות את שוויונם בהתנדבותם.