קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃

קרבנו של אליצור בן שדיאור היה זהה לקרבנות הנשיאים שקדמו לו: קערת כסף במשקל מאה ושלושים שקל, מזרק כסף בשבעים שקל בשקל הקודש, ושניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, התורה חוזרת ומפרטת את קרבן נשיא ראובן בדיוק כקרבנות הנשיאים הקודמים, כדי לחלוק כבוד שווה לכל שבט. הקערה והמזרק הם כלי כסף כבדים המלאים סולת ושמן, שהם חומרי המנחה. חזרת הכתוב על אותם פרטים בכל נשיא ונשיא מלמדת על חשיבותו של כל שבט בפני עצמו לפני ה', ועל שוויונם בהתנדבותם לחנוכת המזבח.