כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כׇּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה׃

הפסוק מסכם את כפות הזהב: שתים עשרה כפות מלאות קטורת, כל אחת עשרה שקלים בשקל הקודש, וסך כל זהב הכפות מאה ועשרים שקל. רש״י מבאר מדוע חזרה התורה על ״כפות זהב שתים עשרה״: מפני שנאמר ״כף אחת עשרה זהב״, יש ללמוד שהכף היתה של זהב ומשקלה עשרה שקלי כסף, ולא שהיתה של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב - שכן שקלי זהב אינם באותו משקל. החישוב מראה: שתים עשרה כפות של עשרה שקלים כל אחת עולות למאה ועשרים שקל. הסיכום מדגיש שכל הכפות היו זהות במשקלן ובתוכנן, ומאמת שוב את אחדות תרומת הנשיאים לחנוכת המזבח בכלי הזהב שהכילו את הקטורת.