כׇּל־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת׃

הפסוק מסכם את בהמות העולה והחטאת: כל הבקר לעולה שנים עשר פרים, שנים עשר אילים ושנים עשר כבשים בני שנה עם מנחתם, ושנים עשר שעירי עזים לחטאת - פר, איל, כבש ושעיר מכל נשיא. אור החיים מדייק שהכתוב נוקט לשון יחיד ״כל הבקר לעלה״ ללמד שגדר אחד וכלל אחד לכולם, וכן אמר בבקר זבח השלמים לשון יחיד מאותו טעם. לפי הפשט, זהו סיכום כל קרבנות העולה והחטאת של שנים עשר הנשיאים, שכל אחד הביא אותה מערכת בדיוק. הלשון האחידה מדגישה את השוויון בין הנשיאים ואת אופיים המשותף של הקרבנות, המהווים יחד את חנוכת המזבח בשמם של כל שבטי ישראל.