וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם׃

משה יקריב את הלויים לפני ה', ובני ישראל יסמכו את ידיהם על הלויים. חזקוני מבאר ש״בני ישראל״ כאן הם הבכורות שבישראל, שהלויים ניתנו כפרה תחתיהם, וכל בכור סומך על הלוי שבא במקומו. עוד מבאר חזקוני שסמיכה זו דומה לסמיכה שסמך משה את ידו על יהושע, וכל סמיכה על אדם היא לשון נתינת שררה ומינוי. לפי הפשט, סמיכת הידיים היא מעשה סמלי המעביר את מעמד הבכורות אל הלויים, שנבחרו לעבוד את עבודת המשכן במקומם. הבכורות, שהיו אמורים לעבוד לפני שנכשלו בעגל, מוסרים עתה את תפקידם ללויים באמצעות מעשה הסמיכה, שהוא גם אות של הקדשה למינוי.