וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃

ה' מצווה שיעשו בני ישראל את הפסח במועדו. רש״י מבאר ש״במועדו״ מלמד שהפסח נעשה אף בשבת, ואף בטומאה - שקרבן הפסח דוחה את השבת ואת הטומאה. רשב״ם מבאר שנצטוו על הפסח עתה מפני שפסח מצרים לא נהג אלא יום אחד ולא היה כשאר הקרבנות, ועתה כשנבנה המשכן הוצרך לצוות שיעשוהו כעיקר מצוותו לדורות, ולא כפסח מצרים. הפסוק פותח את הציווי לעשות פסח במדבר בשנה השנייה. הדגשת ״במועדו״ מלמדת שקרבן הפסח מיוחד בכך שהוא נעשה בזמנו הקבוע גם כשהוא חל בשבת או במצב של טומאה, בשונה מקרבנות אחרים, וזהו הפסח הראשון שנעשה לאחר הקמת המשכן.