בְּמִדְבַּר ט׳ · ג׳

בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹעֲד֑וֹ כְּכׇל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכׇל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

בארבעה עשר בחודש בין הערביים תעשו את הפסח במועדו, ככל חוקותיו וככל משפטיו. רש״י מבאר ש״ככל חקתיו״ אלו מצוות שבגופו של הקרבן - שה תמים זכר בן שנה, ו״ככל משפטיו״ אלו מצוות שעל גופו ממקום אחר, כגון שבעת ימים למצה ולביעור חמץ. רמב״ן דן בגרסת פירוש רש״י ומעיר על טעות סופר בחלוקת ההלכות, אך מסכים לעיקרון של החלוקה בין מצוות שבגוף הקרבן למצוות הנלוות. הפסוק קובע את זמן הקרבת הפסח - בארבעה עשר בניסן בין הערביים - ואת החובה לקיים את כל דיניו. החלוקה בין ״חוקות״ ל״משפטים״ מבחינה בין המצוות הנוגעות לקרבן עצמו לבין המצוות הנלוות אליו, כמו אכילת מצה וביעור חמץ.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ככל חקתיו. אֵלּוּ מִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ - שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה:

וככל משפטיו. אֵלּוּ מִצְוֹת שֶׁעַל גּוּפוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּגוֹן שִׁבְעַת יָמִים לְמַצָּה וּלְבִעוּר חָמֵץ (מִצְוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ - שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה; שֶׁעַל גּוּפוֹ - צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ; שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ - מַצָּה וּבִעוּר חָמֵץ):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּאַרְבַּעַת עַשְׂרָא יוֹמָא בְּיַרְחָא הָדֵין בֵּין שִׁמְשַׁיָא תַּעְבְּדוּן יָתֵהּ בְּזִמְנֵהּ כְּכָל גְזֵרָתֵהּ וּכְכָל דְחָזֵי לֵהּ תַּעְבְּדוּן יָתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כְּכָל חֻקֹּתָיו - כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י: אֵלּוּ מִצְווֹת שֶׁבְּגוּפוֹ - שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו - אֵלּוּ מִצְווֹת שֶׁעַל גּוּפוֹ, לְשִׁבְעַת יָמִים לְמַצָּה וּלְבִעוּר חָמֵץ. וְטָעוּת סוֹפֵר הוּא, אֶלָּא מִצְווֹת שֶׁבְּגוּפוֹ - שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, שֶׁעַל גּוּפוֹ - צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ, שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ - מַצָּה וּבִעוּר חָמֵץ, וְלֹא דִבֵּר בָּהֶן הַכָּתוּב כָּאן. וְכֵן בְּפֶסַח שֵׁנִי נֶאֱמַר חֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו (במדבר ט׳:י״ד), וּמַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא יוֹם אֶחָד. וְקִצֵּר הַכָּתוּב לֵאמֹר: ״בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ״, לְרַבּוֹת דִּינֵי הָאֲכִילָה שֶׁאֵינָן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הַנִּזְכָּר בַּכָּתוּב, כִּי בַּלַּיְלָה שֶׁאַחֲרָיו יֵאָכֵל, שֶׁכְּבָר פֵּרַשׁ שָׁם: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״ וְגוֹ' (שמות יב ח). וְכֵן ״בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ״ (במדבר ט׳:י״א), טַעְמוֹ - יֹאכְלֻהוּ בְּעֵת הָאֲכִילָה הַנִּזְכֶּרֶת שָׁם בַּצַּוָּאָה שֶׁל פֶּסַח רִאשׁוֹן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וככל משפטיו פירש״‎י כגון שבעת ימים למצה ולביעור חמץ לשבעת הימים כדכתיב שבעת ימים תאכל מצות, ולמצה כדכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, לביעור חמץ דכתיב לא תזבח על חמץ דם זבחי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל