אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃

או ימים. שָׁנָה, כְּמוֹ "יָמִים תִּהְיֶה גְּאֻלָּתוֹ" (ויקרא כ"ה):

אוֹ תְרֵין יוֹמִין אוֹ יַרְחָא אוֹ עִדָן בְּעִדָן בְּאוֹרָכוּת עֲנָנָא עַל מַשְׁכְּנָא לְמִשְׁרֵי עֲלוֹהִי שָׁרָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא נָטְלִין וּבְאִסְתַּלָקוּתֵהּ נָטְלִין

או ימים. שנה תמימה:

או ימים או חדש או ימים אלו לא נאמר פסוק זה הייתי אומר לא היה הענן מאריך על המשכן פחות משנה אלא ה״‎ק מערב עד בוקר או ימים או חודש או ימים .

בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יְסַפֵּר כָּאן בְּשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲפִילוּ כָּל כָּךְ נִתְעַכֵּב הֶעָנָן שָׁנָה אַחַת יַחֲנוּ בִּרְצוֹנָם, וּבְהֵעָלֹתוֹ אֲפִילוּ לֹא יִתְעַכֵּב אֶלָּא מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן - נוֹסְעִים. וְהִשְׁוָה הַכָּתוּב שְׁנֵיהֶם, רְצוֹן הַנְּסִיעָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם בְּשֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַכֵּב אֶלָּא לַיְלָה אַחַת לָרָצוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם לִנְסוֹעַ אַחַר שָׁנָה אַחַת, כִּי וַדַּאי יַחְפְּצוּ לִסַּע, וְהִשְׁוָה הַכָּתוּב רָצוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם בִּנְסִיעָה אַחַר שָׁנָה אַחַת לִנְסִיעָה אַחַר לַיְלָה אַחַת לַחֲנִיָּתָם שֶׁלֹּא הָיוּ קָצִים בְּעַכָּבַת הַחֲנִיָּה לְצַד הַזְּמַן שֶׁלֹּא הָיָה כָּל כָּךְ אָרוֹךְ כְּמוֹ כֵן בַּחֲנִיָּתָם שָׁנָה אַחַת, וְגָמַר אוֹמֶר הַטַּעַם, עַל פִּי ה׳ שֶׁלֹּא הָיוּ חֲפֵצִים אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַאֲמַר ה׳. וְאָמְרוֹ שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה׳ פֵּרוּשׁ, הָיוּ מַמְתִּינִים כַּשִּׁיעוּר אֲשֶׁר יַמְתִּין ה׳ לִסַּע אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה.

וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַקְדִּים שְׁנֵי פְּסוּקִים רִאשׁוֹנִים, פָּסוּק וּבְהַאֲרִיךְ וּפָסוּק וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה וְגוֹ׳, אִם לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה הוּא בְּיֶתֶר שֶׁבַח בְּגָמְרָן שֶׁל דְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. הִנֵּה אִם לֹא קָדַם מַאֲמַר וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ׳ וְיֵשׁ וְגוֹ׳ לֹא הָיִינוּ מְפָרְשִׁים בְּמַאֲמַר ״וּבְהַאֲרִיךְ עַל הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ׳ עַל פִּי ה׳״ וְגוֹ׳ כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, אֶלָּא הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ מַמְתִּינִים בַּזְּמַן הָאָרוֹךְ וְהָיוּ נוֹסְעִים בַּזְּמַן הַמּוּעָט וְלֹא אֵחֲרוּ וְלֹא קָדְמוּ, אֲבָל יְדִיעַת הָרָצוֹן הַשָּׁלֵם כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים, אֶלָּא אַחַר שֶׁהִקְדִּים שֶׁלֹּא קָדְמוּ וְלֹא אֵחֲרוּ בַּפְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּחוֹשֵׁב לֹא חָשְׁבוּ לְהַקְדִּים וּלְאַחֵר, בָּא הַכָּתוּב וֶהֱעִירָנוּ בְּגָמְרָן שֶׁל דְּבָרִים לְהָבִין מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בָּהֶם. וּמַה שֶׁאָמַר עוֹד עַל פִּי ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה, רַזַ״ל כְּבָר דָּרְשׁוּ (ספרי חלק א פרק ד) שֶׁהָיָה הֶעָנָן מִתְעַגֵּל וְלֹא הָיָה מִזְדַּקֵּף עַד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר ״קוּמָה ה׳״ וְגוֹ׳.