לָמָּה נִגָּרַע וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעֲנַת הָאֲנָשִׁים בְּמַאֲמַר ״לָמָּה נִגָּרַע״, הֲלֹא טַעְמָם בְּפִיהֶם יַעֲנוּ ״אֲנַחְנוּ טְמֵאִים״, וּמַה מְבַקְשִׁים לִתֵּן לָהֶם תּוֹרָה חֲדָשָׁה. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁנִּטְמְאוּ בִּרְשׁוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בֵּין לְמַאן דְּאָמַר טְמֵאֵי מֵת מִצְוָה בֵּין לְמַאן דְּאָמַר נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, חָשְׁבוּ כִּי יָדִין ה׳ אוֹתָם כַּטְּהוֹרִים, וּכְשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ (פסחים עז.) שֶׁיִּתְרַצֶּה ה׳ עֲשׂוֹת הַפֶּסַח בְּטוּמְאָה בְּצִבּוּר, לָזֶה טָעֲנוּ לָמָּה נִגָּרַע, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁעָשׂוּ מִצְוָה יִהְיוּ נִגְרָעִים מִקָּרְבַּן פֶּסַח? אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ לַפֶּסַח תַּשְׁלוּמִין כַּחֲגִיגָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה, שֶׁאָמְרוּ (חגיגה ט.) חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל, כְּמוֹ כֵן יְצַו ה׳ לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ פֶּסַח לְמָחָר, וְהוּא מַאֲמַר בְּמוֹעֲדוֹ שֶׁהוּא מוֹעֵד הַפֶּסַח.
וְאוּלַי כִּי לָזֶה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא, פֵּרוּשׁ, לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל טֻמְאָתָם הָיָה, לָזֶה בָּאוּ בַּיּוֹם הַהוּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹתוֹ תַּשְׁלוּמִין לְמָחָר.
וּלְדֶרֶךְ זֶה אָנוּ מַרְוִיחִים טַעַם שֶׁה׳ אָמַר מִצְוָה זוֹ שֶׁל פֶּסַח שֵׁנִי אַחַר שֶׁשָּׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִים בְּתוֹךְ יְמֵי הַפֶּסַח כַּנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח כַּחֲגִיגָה אֶלָּא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי.
עוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ לָמָּה נִגָּרַע, פֵּרוּשׁ: כֵּיוָן שֶׁהָיָה יוֹם שְׁבִיעִי לְטֻמְאָתָם, טוֹעֲנִים שֶׁיְּכוֹלִין לִשְׁחוֹט עֲלֵיהֶם פִּסְחֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִטְהָרִים לָעֶרֶב וְאֵין לָהֶם טֻמְאָה אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, וְהוּא מַאֲמַר בַּיּוֹם הַהוּא, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ עִנְיָנִים אֲחֵרִים, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
