וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

קרא ימים. וַהֲלֹא יָם אֶחָד הוּא? אֶלָּא אֵינוֹ דוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּעַכּוֹ לְטַעַם דָּג הָעוֹלֶה מִן הַיָּם בְּאַסְפַּמְיָא:

וּקְרָא יְיָ לְיַבֶּשְׁתָּא אַרְעָא וּלְבֵית כְּנִישׁוּת מַיָּא קְרָא יַמְמֵי וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי טָּב

ואמר ימים בעבור שאין שם ים שיקיף כל הארץ:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ יֹאמַר כִּי שְׁמָהּ הָרָאוּי לָהּ "יַבָּשָׁה", כִּי בְּהִפָּרֵד הַמַּיִם מִן הֶעָפָר הִיא יְבֵשָׁה, אֲבָל יִקְרָא אוֹתָהּ "אֶרֶץ" כְּשֵׁם כְּלַל הַיְּסוֹדוֹת הַנִּבְרָא בָּרִאשׁוֹן, וְהַטַּעַם כִּי בַּעֲבוּרָהּ נִבְרְאוּ, שֶׁתִּהְיֶה יִשּׁוּב לָאָדָם, שֶׁאֵין בַּתַּחְתּוֹנִים מַכִּיר בּוֹרְאוֹ זוּלָתוֹ. וְקָרָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם "יַמִּים", כְּאִלּוּ הוּא "יָם מַיִם", לְפִי שֶׁקַּרְקַע הַמִּקְוֶה נִקְרָא "יָם", כְּדִכְתִיב (ישעיהו יא ט) "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים", וְכֵן "וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר" (מלכים ב טז יז), כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִקְוֵה מַיִם גָּדוֹל יִקָּרֵא כֵּן:

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב הוּא קִיּוּמָם בְּחֶפְצוֹ, וְהָעִנְיָן כִּי כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישָׁם הַצּוּרָה הַזּוֹ חָפַץ בָּהֶם וְהָיָה הַקִּיּוּם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית א':ד'). וְזֶה מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר ד ו) מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאֶחָד לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ. קָרָא הַחֵלֶק בְּשֵׁם הַכֹּל, כִּי אָמְנָם זֶה הַחֵלֶק הָיָה עִקַּר הַמְכֻוָּן מִכֻּלָּם, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו מה:יח) "לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. רָצָה כֵּן בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא טוֹב הַמְכֻוָּן.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ. וְהִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״בְּרֵאשִׁית״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ תֵּיבַת וַיִּקְרָא תִּתְפָּרֵשׁ בִּב׳ אוֹפַנִּים: אוֹ לְשׁוֹן קְרִיאַת שֵׁם, אוֹ לְשׁוֹן צְעָקָה - צָעַק עָלֶיהָ לְבַל תִּתְפַּשֵּׁט עוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב.) שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה וְלֹא נִתְפַּשְּׁטָה עוֹד קְרָאָהּ ״אֶרֶץ״, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ה:ח) שֶׁעַל שֵׁם שֶׁנִּתְרַצֵּית נִקְרֵאת ״אֶרֶץ״.

וְאָמְרוֹ קָרָא יַמִּים - לֹא זֶה הוּא הַתְּהוֹם הָאָמוּר בְּפָסוּק ב׳, כִּי הַתְּהוֹם יֵאָמֵר עַל כְּלָלוּת מֵימוֹת וַאֲשֶׁר מִתַּחַת לָאָרֶץ. גַּם מֵימוֹת הַנִּקְוִים הָיָה אָז בִּבְחִינַת תְּהוֹם קֹדֶם שֶׁנִּרְאֵית הָאָרֶץ, כִּי הָיוּ שָׁוִים בְּתַעֲרוֹבֶת עִם מֵימוֹת אֲשֶׁר הֵם הֵן הַיּוֹם תַּחַת לָאָרֶץ.

וְאָמְרוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב חוֹזֵר גַּם עַל מִקְוֵה הַמַּיִם, כִּי בָּזֶה יֵשׁ חַיּוּת וְקִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי מִמֶּנּוּ גְּשָׁמִים בָּעוֹלָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ט:).