וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

תדשא הארץ דשא עשב. לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים:

תדשא הארץ. תִּתְמַלֵּא וְתִתְכַּסֶּה לְבוּשׁ עֲשָׂבִים. בִּלְשׁוֹן לַעַז נִקְרָא דֶּשֶׁא ארבריץ, כֻּלָן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב:

מזריע זרע. שֶׁיְּגַדֵּל בּוֹ זַרְעוֹ לִזְרֹעַ מִמֶּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר:

עץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה:

אשר זרעו בו. הֵן גַרְעִינֵי כָל פְּרִי שֶׁמֵּהֶן הָאִילָן צוֹמֵחַ כְּשֶׁנּוֹטְעִין אוֹתוֹ:

וַאֲמַר יְיָ תַּדְאֵית אַרְעָא דִּיתְאָה עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע אִילַן פֵּירִין עָבַד פֵּירִין לִזְנֵהּ דִּי בַר זַרְעֵהּ בֵּהּ עַל אַרְעָא וַהֲוָה כֵן

ויאמר, אמר הכתוב תדשא הארץ "ישרצו" (בראשית א כ) "תצא" (שם פ' כד), והנה שם כח בארץ ובמים לעשות במצות השם וזו היא התולדות,

וטעם תדשא כמו תצמיח:

אשר זרעו בו, שהזרע בפרי וכל אחד שומר מינו:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא גָּזַר שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹלְדוֹת הָאָרֶץ כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וּמוֹלִיד זֶרַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמִּין קַיָּם לָעַד. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז בָּאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמֶּנָּה כֹּחַ מַצְמִיחַ, וְהִנֵּה נֶאֶצְלוּ מִכֹּחָהּ הַיְּסוֹדוֹת לְמִינֵיהֶם, וּמֵהֶם צָמְחוּ בְּגַן עֵדֶן דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמֵהֶם בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר יא ט) בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא שָׁלֹשׁ בְּרִיּוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְגַן עֵדֶן. וְעוֹד אָמְרוּ (שם י ו), אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ, שׁוֹטֵר. וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּל זֶה לְמִינֵהוּ, וְהוּא אִסּוּר הַכִּלְאַיִם, כִּי הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם מַכְחִישׁ בְּכֹחַ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעוֹד אֲבָאֵר בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם (בויקרא יט יט). וְכָתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה, "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא לְבִישַׁת הָאָרֶץ בַּעֲשָׂבִים, וְאֵין לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, וְכָל שֹׁרֶשׁ לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב. וְאֵין דְּבָרוֹ זֶה נָכוֹן, שֶׁאִם כֵּן לְשׁוֹן "דֶּשֶׁא" לֹא יִתְרַבֶּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הִרְכִּיב שְׁנֵי מִינֵי דְּשָׁאִים מַהוּ (חולין ס), וְהָרַב עַצְמוֹ מַזְכִּיר דְּשָׁאִים. אֲבָל דֶּשֶׁא הוּא הַקָּטָן הַצּוֹמֵחַ, וְעֵשֶׂב הוּא הַגָּדוֹל הַמַּזְרִיעַ, וְלָכֵן יֹאמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ", וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר "תַּעֲשִׂיב". וְכָל קָטָן הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ יִקָּרֵא "דֶּשֶׁא" אַף בָּאִילָנוֹת, וְלָכֵן יִמָּשֵׁךְ תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי, כִּי לֹא אָמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וְתוֹצִיא עֵץ פְּרִי", וְהִנֵּה הוּא כְּטַעַם צְמִיחָה, וְכֵן "כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ" (יואל ב כב) וַאֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אִילָנֵי הַסְּרָק, וְאֵיךְ צִוָּה בְּעֵץ פְּרִי לְבַדּוֹ. וְאוּלַי בְּזֶה נִתְעוֹרְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר ה ט), אַף אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת. וְאִם כֵּן נֹאמַר כִּי מִקִּלְלַת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" (בראשית ג':י"ז) הָיוּ סְרָק. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב תַּצְמִיחַ הָאָרֶץ צֶמַח וְעֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְהִנֵּה בַּתְּחִלָּה גָּזַר בְּעִשְׂבֵי הַסְּרָק וּבְאִילָנֵי הַסְּרָק, וּמִמָּה שֶׁאָמַר "עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" (בראשית א':י"ב) נִלְמֹד כִּי כָּל הָאִילָנוֹת יִצְמְחוּ מִזַּרְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּנְהָג בְּמִקְצָתָם לִטַּע מֵהֶם הֶעָנָף:

דֶּשֶׁא. מִינֵי עֲשָׂבִים לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, כְּאָמְרוֹ (יואל ב:כב) "כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר".

עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע. לְמַאֲכַל אָדָם.

עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ. כִּי הַמֻּרְכָּב מִשְּׁנֵי מִינִין לֹא יוֹלִיד.

וַיְהִי כֵן. נִתְקַיֵּם כֵּן בִּלְתִּי שֶׁיְּקַבֵּל הַפָּחוֹת וְהַיֶּתֶר, בְּאֹפֶן שֶׁאִם יִקְרֶה צֶמַח מֻרְכָּב מִשְּׁנֵי מִינִים לֹא יוֹלִיד.

תדשא הארץ כאן מתחיל לספר מלאכת יום שלישי והלביש את הארץ עשבים ואילנות ביום שהקווה את המים קודם שנתייבש ע״‎י המאורות שנתן ביום רביעי. ד״‎א יקוו המים כבר נגמרה מלאכת יום שני על ידי הרקיע שהבדיל ועכשיו מתחיל מלאכת יום שלישי שאם לא יקוו המים מעל פני הארץ איך תראה היבשה בדשא עשב ואילנות.

עץ פרי והיא לא עשתה כן ובדשאים הוציאה למיניהם יותר משנצטותה, מכאן יש ללמוד שלטובה נתכוונה לפי שכמה אילנות יחסרו אם העץ עצמו כפרי ואעפ״‎כ כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה דבהדי כבשי דרחמנא למה לה. יד ה׳‎ לא תקצר.

פרי מהענינים הנכתבים בלשון יחיד דוגמא שמש, טף, שכר, כר, בצק, בטן, דגן, תירוש ויצהר ועוד הרבה.

עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ. כִּי כָל עֵץ נִקְרָא עֵץ שֶׁל פְּרִי, וְכֻלָּם עוֹשִׂים פְּרִי - מִקְצָתָם לְמַאֲכָל וּמִקְצָתָם לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ״ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא וְדוֹמֶה לוֹ, הֵן מִצַּד תְּמוּנַת קוֹמָתוֹ הֵן מִצַּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִשָּׁאֲרוּת נִצְחִי כְּמוֹ הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד:ז) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה. וְכָל הַדְּשָׁאִים מִתְיַחֲסִים לִשְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים, הֵן מִצַּד הֱיוֹתָם נְמוּכִים בְּקוֹמָה הֵן מִצַּד שֶׁאֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, כִּי אִם כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל (איוב יד:ב). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא כָּל מִין מַאֲכָל שֶׁיִּהְיֶה נָאוֹת לְמִזְגּוֹ שֶׁל הָאוֹכֵל, וְצֵרֵף כָּל מִין לְמִינוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן״, רוֹצֶה לוֹמַר דָּבָר שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ מִצַּד הֱיוֹתוֹ קָרוֹב לְטִבְעוֹ וּמִזְגּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ׳ אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה״, כִּי אֵין הָעֵשֶׂב יָאוֹת אֶלָּא דַּוְקָא לְמִין הַחַי הַבִּלְתִּי מְדַבֵּר הַחָמְרִי. אֲבָל אֶל הָאָדָם אָמַר ״הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב וְגוֹ׳ וְאֶת כָּל הָעֵץ״ וְגוֹ׳, כִּי מִצַּד חֵלֶק הַחָמְרִי שֶׁבָּאָדָם יָאוֹת לוֹ גַּם הָעֵשֶׂב, וּמִצַּד עֵרוּב הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ יָאוֹת לוֹ פְּרִי הָעֵץ. וְאָז יֵלֵךְ כָּל מִין לְמִינוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ״ - לְמִי שֶׁהוּא מִינוֹ, דְּהַיְנוּ הָאָדָם. וְ״עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע״ לֹא הִזְכִּיר בּוֹ ״לְמִינוֹ״, לְפִי שֶׁהוּא גַּם כֵּן לָאָדָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ מִכָּל וָכֹל. אֲבָל בַּעֲשִׂיָּה הִזְכִּיר ״לְמִינֵהוּ״ מִצַּד שֶׁהוּא מִצַּד אֶחָד לְמִינֵהוּ, דְּהַיְנוּ לְחֵלֶק הַחֹמֶר שֶׁבָּאָדָם.

וְרַזַ״ל (בראשית רבה ה:ט) אָמְרוּ, שֶׁחָטְאָה הָאָרֶץ בָּזֶה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״עֵץ פְּרִי״ שֶׁיִּהְיֶה טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן. עַל כֵּן כְּשֶׁחָטָא הָאָדָם נִפְקְדָה גַּם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה. וְכָאן מַקְשִׁים לָמָּה לֹא נִתְקַלְּלָה מִיָּד, וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, יַעַן כִּי עִקַּר הַקְּלָלָה הָיְתָה שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ יַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק (בראשית ג:יז) ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״, וְכָל אֵלּוּ דְּבָרִים הַמַּזִּיקִין לָאָדָם. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא חָטָא הָאָדָם לֹא נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה לְהַעֲלוֹת דְּבָרִים אֲרוּרִים, כִּי אַף אִם הָאֲדָמָה חָטְאָה, מִכָּל מָקוֹם הָאָדָם מַה פִּשְׁעוֹ כִּי יִדְלְקוּ אַחֲרָיו פַּרְעוֹשִׁים וְיַתּוּשִׁין? אֲבָל כַּאֲשֶׁר חָטָא גַּם הָאָדָם נַעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לִקְלָלָה זוֹ. וּבְפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח:כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם שֶׁרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ הָיָה שֶׁתִּתֵּן לַנִּבְרָאִים חֹמֶר זַךְ וְדַק, וְהִיא נָתְנָה חֹמֶר גַּס וְעָב. וְאִלּוּ הָיְתָה נוֹתֶנֶת חֹמֶר זַךְ וְדַק, הָיָה כָּל עֵץ עַצְמוֹ כְּטַעַם הַפְּרִי, גַּם הָאָדָם לֹא הָיָה נוֹטֶה אֶל הַמּוּחָשׁוֹת בְּיוֹתֵר וְלֹא הָיָה בָּא לִכְלַל חֵטְא. אָמְנָם מִצַּד שֶׁעָבְרָה וְנָתְנָה חֹמֶר גַּס, גָּרְמָה לַעֲשׂוֹת ״עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״ וְלֹא ״עֵץ פְּרִי״, וְדָבָר זֶה גָּרַם גַּם כֵּן לְחֵטְא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסִבָּה זוֹ נָטָה הָאָדָם אֶל הַחָמְרִיּוּת וְנָפַל עַל הַחֵטְא. עַל כֵּן בְּכָל חַטֹּאת הָאָדָם תִּלְקֶה הָאָרֶץ וְנִפְקַד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

וְנִרְאֶה לִתֵּן טַעַם אַחֵר נָכוֹן בַּדָּבָר, כִּי לְפִי שֶׁרָאָה הַנָּחָשׁ שֶׁהָאָרֶץ שִׁנְּתָה רְצוֹן בּוֹרְאָהּ וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נֶעֶנְשָׁה, עַל כֵּן מָצָא הַנָּחָשׁ מָקוֹם לוֹמַר אֶל הָאִשָּׁה ״לֹא מוֹת תְּמֻתוּן״ אַף אִם תַּעֲבֹר עַל רְצוֹן בּוֹרְאָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא נֶעֶנְשָׁה הָאָרֶץ עַל מַה שֶּׁלֹּא הוֹצִיאָה עֵץ שֶׁטַּעְמוֹ כְּטַעַם הַפְּרִי. וְעַל כֵּן אָמַר הַנָּחָשׁ ״אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן״, כְּלוֹמַר וְכִי רָאוּי הָעֵץ לַאֲכִילָה עַד שֶׁצִּוָּה לָכֶם שֶׁלֹּא תֹאכְלוּ אֲפִלּוּ מִן הָעֵץ? וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה ״מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל״, מוֹדָה אֲנִי לִדְבָרֶיךָ שֶׁרַק פְּרִי עֵץ הַגָּן רָאוּי לַאֲכִילָה וְלֹא הָעֵץ, עַל כֵּן לֹא הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת לָנוּ כִּי אִם עַל פְּרִי הָעֵץ שֶׁבְּתוֹךְ הַגָּן וְלֹא עַל הָעֵץ. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ ״לֹא מוֹת תְּמֻתוּן״, שֶׁהֲרֵי אַתְּ מוֹדָה שֶׁבָּזֶה שִׁנְּתָה הָאָרֶץ וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נֶעֶנְשָׁה, כָּךְ לֹא תְּמוּתוּן גַּם אַתֶּם.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין ס.) אָמְרוּ שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר הַבּוֹרֵא ״לְמִינוֹ״ אֶלָּא לָעֵץ, נָשְׂאוּ הַדְּשָׁאִים קַל וָחוֹמֶר וְכוּ׳. וְקָשֶׁה, כִּי לְסֵדֶר הַכָּתוּב הִקְדִּים ה׳ דְּבָרָיו עַל הַדְּשָׁאִים, וְאִם כֵּן לָמָּה נִתְעַכְּבוּ מִלָּצֵאת תֵּכֶף סָמוּךְ מַמָּשׁ לְמַאֲמַר ה׳ עַד שֶׁגָּמַר ה׳ אֹמֶר לְהוֹצִיא עֵץ שֶׁמִּמֶּנּוּ נָשְׂאוּ קַל וָחוֹמֶר. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״בְּרֵאשִׁית״ כִּי כָל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר דְּבַר גְּבוּרוֹת בְּשֵׁם אֱלֹהִים יְדַבֵּר בְּדִבּוּר אֶחָד כָּל הַמַּאֲמָר, אִם כֵּן לֹא הָיְתָה הַקְדָּמָה לַדְּשָׁאִים קוֹדֶם לָעֵץ.