התחילו ללמודתהו ובהו. תֹּהוּ לְשׁוֹן תֵּמַהּ וְשִׁמָּמוֹן, שֶׁאָדָם תּוֹהֵא וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל בֹּהוּ שֶׁבָּהּ:
תהו. אשטורדי"שון בְּלַעַ"ז:
בהו. לְשׁוֹן רֵקוּת וְצָדוּ:
על פני תהום. עַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁעַל הָאָרֶץ:
ורוח אלהים מרחפת. כִּסֵא הַכָּבוֹד עוֹמֵד בָּאֲוִיר וּמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּרוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה וּבְמַאֲמָרוֹ, כְּיוֹנָה הַמְרַחֶפֶת עַל הַקֵּן, אקוב"טיר בְּלַעַ"ז:
וְאַרְעָא הֲוַת צָדְיָא וְרֵיקַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא פָּרַשׂ עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא
והארץ, המלה הזאת זרה בעבור קמצת האל"ף עם הה"א בכל מקום, ואיננו כמו "הָאֶלף לך שלמה" (שה"ש ה יב) "והאבן הזאת" (בראשית כה כב):
תהו, אמר הגאון תהו שהוא מתהום, וזה לא יתכן כי מ"ם תהום שרש כמו מ"ם "הדום", ובס' יצירה תהו זה קו ירוק ובהו אלו אבנים מפולמות והנכון כאשר אמר המתרגם ארמית, וכן "ובתהו יליל ישימון" (דבר' לב י), וכן "אחרי התהו" (ש"א יב כא) שאין בו ממש:
ובהו אחי תהו, והווי"ן תהת ה"א, כוי"ו "וישתחו" (בראשית יח ב) "ותרענה באחו" (בראשית מא ב), והטעם כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ יישוב כי היתה מכוסה במים וכן שם אלהים כח תולדתה להיות למטה מהמים, ואל תתמה על וי"ו והארץ כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב ו), כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים כי אם על עולם ההויה והשחתה, והמפרשים שהשמים בפסוק הראשון הם שמי השמים, מה יעשו בארץ, והנה ראיות גמורות לאנשי שיקול הדעת שאין שם רק ארץ אחת ודרש שבע ארצות הוא שהיישוב נחלק על שבעה ובית המקדש היה באמצע היישוב כי רחוק הוא מאמצע הארץ,
ורוח אלהים, ממך הרוח אל השם בעבור היותו שליח בחפץ השם לייבש המים,
והמים לשון רבים גם לא יתפרדו, והם, על בנין שנים, כי הם זכרים ונקבות, ונמצא על לשון יחיד "לא זורק עליו" (במדבר יט יג),
וטעם מרחפת נושבת למעלה במים וכן "על גוזליו ירחף" (דבר' לב יא),
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה"- הבנויה כבר.
"הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" - שלא היה בם שום דבר, כדכתיב בירמיה (ד כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם"; "רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם" (שם פסוק כה); "מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ" (שם ט ט). וזהו תֹהוּ וָבֹהוּ, חורבו מאין יושב.
"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - זהו "וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם".
"וְרוּחַ [אֱלֹהִים] מנשבת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - והוצרך הרוח למה שכתב לפנינו (פסוק ט): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד" וגו', כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף, שנתראית הַיַּבָּשָׁה על ידי "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (שמות יד, כא).
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. וְאוֹתָהּ הָאָרֶץ הַנִּבְרֵאת אָז הָיְתָה דָּבָר מֻרְכָּב מֵחֹמֶר רִאשׁוֹן הַנִּקְרָא תֹהוּ, וּמִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה הַנִּקְרֵאת בֹּהוּ. כִּי אָמְנָם לֹא הָיָה נָאוֹת לַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן זוּלָתִי צוּרָה אַחַת, הִיא הָיְתָה רִאשׁוֹנָה לְכָל צוּרוֹת הַמֻּרְכָּבִים בְּהֶכְרֵחַ. וּבָזֶה הִתְבָּאֵר שֶׁהַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן דָּבָר מְחֻדָּשׁ. וְנִקְרָא הַחֹמֶר שֶׁל אוֹתוֹ הַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן תֹהוּ, לִהְיוֹתוֹ מִצַּד עַצְמוֹ דָּבָר כֹּחִיִּי בִּלְבַד בִּלְתִּי נִמְצָא בְּפֹעַל, כְּאָמְרוֹ "כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (שמואל א יב:כא), כְּלוֹמַר בִּלְתִּי נִמְצָאִים בְּפֹעַל אֲבָל בְּדִמְיוֹן בִּלְבַד. וְהַצּוּרָה הַנְּשׂוּאָה בְּאוֹתוֹ הַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן נִקְרֵאת בֹּהוּ, כִּי בּוֹ בַּתֹּהוּ שֶׁאָמַר נִמְצֵאת בְּפֹעַל. וְקָרָא "אַבְנֵי בֹהוּ" (ישעיהו לד:יא) הַנּוֹשֵׂא הַבִּלְתִּי עוֹמֵד עִם צוּרָתוֹ זְמַן נֶחְשָׁב, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְנוֹשֵׂא הַצּוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתֵּכֶף לָבַשׁ צוּרוֹת יְסוֹדוֹת מִתְחַלְּפוֹת.
וְחֹשֶׁךְ. הוּא הָאֲוִיר הֶחָשׁוּךְ הַנֶּאֱצָל אָז מֵהַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן הָיָה עַל פְּנֵי תְהוֹם, עַל פְּנֵי שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת הַשְּׁפָלִים שֶׁנֶּאֶצְלוּ אָז גַּם כֵּן מֵהַמֻּרְכָּב הָרִאשׁוֹן וְהָיוּ מַקִּיפִים זֶה אֶת זֶה:
וְרוּחַ אֱלֹהִים. מְנִיעֵי הַגַּלְגַּל שֶׁנִּקְרְאוּ רוּחַ, כְּאָמְרוֹ "עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד:ד).
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. הֵנִיעוּ אָז אֶת הָאֲוִיר הֶחָשׁוּךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַסּוֹבְבִים אָז אֶת יְסוֹד הָאָרֶץ. וּבְכֵן הָיָה שֶׁהַחֵלֶק מִמֶּנּוּ הַסָּמוּךְ לַגַּלְגַּל הִתְלַהֵב בִּתְנוּעָתוֹ, וְהוּא הָאֵשׁ הַיְסוֹדִיִּי, וְהַחֵלֶק מִמֶּנּוּ הַקָּרוֹב אֶל הַמַּיִם קָנָה אָז אֵיזֶה קֹר מִן הַמַּיִם, זוּלָתִי חֵלֶק מוּעָט מִמֶּנּוּ הַמִּתְחַמֵּם בְּמִקְרֶה בְּהִתְהַפְּכוּת נִצּוֹצוֹת מְאוֹרֵי הָאוֹר.
והארץ היתה תהו. הארץ הבנויה עכשיו כבר היתה תוהו. כשנבראת בתחלה היתה תהו ובהו כלומר שממה וריקנית שלא היה בה עשב אדם חיה ובהמה עוף ודגים רמש חשך אור ורוח כתרגום ירושלמי וארעא הות צדיא מבני אנשא וריקניא מן בעירא שהרי היו מים על פני כל הארץ.
תהו. כמו ויתעם בתהו לא דרך ראיתי את הארץ והנה תהו. ואין לפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו דא״כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלומר מה שעכשיו ארץ היה כבר תהו ובהו אבל מדקאמר היתה אארץ קאי. ד״א והארץ היתה תהו ובהו דבר הכתוב על העתיד פי׳ קודם שברא הקב״ה את השמים ואת הארץ היתה תהו ובהו אותו מקום שהארץ עתידה לעמוד בה וכן על פני תהום על פני מקום שהיה התהום עתיד לעמוד בו. וכן מרחפת על פני המים שהרי ענינים אלו עדיין לא נבראו ויש כמה ענינים שלא נתפרסמה כאן יצירתם כגון מלאכים ומעשה מרכבה וגיהנם אלא רק דברים שאנו רואים בעולם, ואפילו ויטע גן בעדן לא נכתב אלא מפני סרחונו של אדם שנתגרש משם, אך הכתוב כולל יצירתם בבת אחת כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ואומר אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואומר כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם כלומר הימים וכל אשר בהם. ואל תתמה על תיבת היתה שהיא לשון נקבה ומדבר על ענין זכר שכן דוגמתה מצינו ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח וארון האלקים נלקחה ואם ככה את עושה לי ותכל דוד המלך. וי״ו דוהארץ יתירה היא כמו וא״ו דולא נחם אלקים וכמוהו רבות.
והארץ היתה תהו ובהו. לא נאמר לשון זה גבי שמים אלא מפני כבוד שכינה ששורה בהם ולפי סברת התלמוד משמע שגם הם תהו ובהו נבראו וצריך לפרש וסביבות קצות הארץ ברא תהו ובהו.
וחשך על פני תהום אברא קאי הקב״ה ברא חשך על פני תהום שהחשך בריאה היא כדכתיב יוצר אור ובורא חשך אבל קודם לכן לא היה חושך ואור ועין לא ראתה זולתי הקב״ה ואין לדרוש ולהרהר אחריו כמו שאמרו רבותינו ז״ל שאין לדרוש ולשאול מה לפנים ומה לאחור.
ורוח אלקים. אברא קאי, כמו כן פי׳ בראשית ברא הקב״ה שמים וארץ וחשך, ורוח הקדש שהיתה מרחפת על פני המים.
ורוח. ארבע רוחות מנשבות בכל יום. מן הבקר עד חצי היום רוח מזרחי והוא חם ולח משם עד הערב רוח דרומית והוא חם ויבש ומשם עד חצי הלילה רוח מערבי והוא קר ולח משם עד הבקר רוח צפוני קר ויבש.
ורוח אלקים. הוצרך אותו רוח להקוות המים דכתיב יקוו המים כמה דאת אמר ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה וגו'.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. מַאי דַּהֲוָה הֲוָה, וּמַה צֹרֶךְ בִּידִיעָה זוֹ? וְנִרְאֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁמִּשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וָהָלְאָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה שׁוּם דָּבָר מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂי הָרְשָׁעִים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל. וְכֵן בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת כְּתִיב (ירמיה ד:כג) ״רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ״, וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁאִם יִקְרֶה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ, לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב שִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה אֶלָּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, כִּי מִטִּבְעוֹ לִהְיוֹת תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵפֶךְ טִבְעוֹ וּבָרָא הָאוֹר לַצַּדִּיקִים, וְעַל יְדֵי קִלְקוּל הַמַּעֲשִׂים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְלֹא יִהְיֶה נִקְרָא שִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה, כִּי תְּנַאי הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּמִטַּעַם זֶה מִעֵט הָאוֹר וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, כִּי לֹא אָדָם הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְנֶחָם, אֶלָּא לְפִי שֶׁאִם רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ בַּעֲבוּר קִלְקוּל מַעֲשֵׂיהֶם לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב לְשִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה. וְזֶהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ (בראשית רבה ב:ה) ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ״ - אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר״ - אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים וְכוּ׳. מָה רָאָה בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְהוֹצִיא הַפְּסוּקִים מִפְּשׁוּטָם? וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ דִּבְרֵי מִדְרָשׁ זֶה מְבֹאָרִים, כִּי פְּשׁוּטוֹ נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ וְהַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ גַּם מִפְּשׁוּטוֹ. וּמַה שֶּׁמַּסִּיק שָׁם ״וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶם חָפֵץ, אִם בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים״ וְכוּ׳ - תִּמְצָא מְבֹאָר בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן הַנִּקְרָא ״אֹרַח לְחַיִּים״ בַּדְּרָשׁ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר, עַיֵּן שָׁם.
"תֹהוּ וָבֹהוּ" - ב'. הכא, ואידך: "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" (ירמיהו ד כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחורבן הבית, שנחרב בשנת תה"ו, שהרי הבית הראשון עמד ת"י שנה, ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין הית"ה, וזהו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה". ואחר כך "חֹשֶׁךְ", רמז לגלויות. וכן דורש בבראשית רבה. דבר אחר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" - בגימטריא "אלפים שנה בלי תורה".
"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" - בגימטריא: "זו (היא) רוחו של מלך המשיח".
"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - ב' במסורת. הכא, ואידך: "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ" (איוב לח יט). זה הוא שאמרו (חגיגה יא ב), שאין לשאול: "מה לפנים? מה לאחור?" "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ", פירוש, שאין לשאול אי זה היה מקום החושך תחילה.
"וְרוּחַ אֱלֹהִים" - ב' דסמיכי. הכא, ואידך: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה" (דברי הימים ב כד כ). קרי ביה הכא נמי: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה". פירוש, שעל ידי לבושו אמר "וַיְהִי אוֹר", דכתיב בתריה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר". וזה הוא שדרשו רז"ל (ב"ר פרשה ג): ממעטה לבושו נבראת האורה.