וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃

וַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרָא

ויאמר אמר הגאון כי פירוש ויאמר כמו וירצה, ואילו היה כן היה ראוי להיות אור, רק הוא כמשמעו, וכן "בדבר ד' שמים נעשו" (תהלים לג ו) "כי הוא צוה ונבראו (שם קמח ה) והטעם כנוי על המעשה שלא היה ביגיעה, ועל דרך משל מלך ומשרתיו,

וזה האור היה למעלה מן הרוח:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר מִילַת אֲמִירָה בְּכָאן לְהוֹרוֹת עַל הַחֵפֶץ, כְּדֶרֶךְ "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמואל א כ ד), מָה תִּרְצֶה וְתַחְפֹּץ, וְכֵן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (בראשית כ"ד:נ"א), כַּאֲשֶׁר רָצָה; כִּי כֵן הוּא הָרָצוֹן לְפָנָיו. אוֹ הוּא כְּגוֹן מַחְשָׁבָה, כְּמוֹ "הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ" (ישעיהו מז ח); "וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם" (זכריה יב ה). וְהָעִנְיָן, לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בְּעָמָל. וְכָךְ קָרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ לָזֶה "מַחְשָׁבָה"; אָמְרוּ: מַחְשָׁבָה - בַּיּוֹם; הַמַּעֲשֶׂה - עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. וְהוּא לְהוֹרוֹת עַל דָּבָר מְחֻשָּׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם, לֹא חֵפֶץ פָּשׁוּט בִּלְבַד. וּמִילַת הֲוָיָה - מוֹרֶה עַל מַעֲשֵׂה הַזְּמַן הָעוֹמֵד, כְּמוֹ "וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ" (נחמיה ו ו). וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב, כִּי כְּשֶׁבָּרָא חֹמֶר הַשָּׁמַיִם - אָמַר שֶׁיִּהְיֶה מִן הַחֹמֶר הַהוּא דָּבָר מַזְהִיר, קְרָאוֹ אוֹר.

וַיְהִי אוֹר לֹא אָמַר "וַיְהִי־‎כֵן", כָּאָמוּר בִּשְׁאָר הַיָּמִים, לְפִי שֶׁלֹּא עָמַד הָאוֹר בַּתְּכוּנָה הַזֹּאת כָּל הַיָּמִים כִּשְׁאָר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְיֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה מִדְרָשׁ בְּסוֹד נֶעֱלָם. וְדַע, כִּי הַיָּמִים הַנִּזְכָּרִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הָיוּ בִּבְרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יָמִים מַמָּשׁ, מְחֻבָּרִים מִשָּׁעוֹת וּרְגָעִים, וְהָיוּ שִׁשָּׁה כְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּבִפְנִימִיּוּת הָעִנְיָן יִקָּרְאוּ "יָמִים" הַסְּפִירוֹת הָאֲצוּלוֹת מֵעֶלְיוֹן, כִּי כָל מַאֲמָר פּוֹעֵל הֲוָיָה תִּקָּרֵא "יוֹם". וְהָיוּ שִׁשָּׁה, כִּי לַה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה. וְהַמַּאֲמָרִים עֲשָׂרָה, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין שֵׁם "יוֹם" נִתְפָּס בָּהֶם. וְהַפֵּרוּשׁ בְּסִדּוּר הַכְּתוּבִים בָּזֶה נִשְׂגָּב וְנֶעֱלָם, וְדַעְתֵּנוּ בּוֹ פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" - לתקן האמור, "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם".

יְהִי אוֹר. הוּא אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהָיָה לְצוֹרֶךְ הַמִּתְהַוִּים בִּלְתִּי זֶרַע, וְהוּא יִהְיֶה לֶעָתִיד כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פֶּרֶק בַּתְרָא דִּכְתוּבּוֹת) שֶׁיִּהְיֶה אָז לְצוֹרֶךְ מַה שֶּׁעֲתִידָה לְהוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מִילַת שֶׁלֹּא מִכֹּחַ הַזֶּרַע.

ויאמר אלקים אל לבו ואל מחשבתו אמר, שהרי באותו הזמן אין בעלי חיים רק הקב״‎ה לבדו וכן דרך ארץ אדם מוציא מפיו מה שהוא עושה וכן כתוב ויתעצב אל לבו ויאמר אמחה את האדם.

יהי אור קודם נטיית שמים היה אורו של הקב״‎ה מלא כל העולם וכשנטה השמים כיריעה אז היו השמים חוצצים בין האור ובין התהום לפיכך וחושך על פני תהום על כן צוה יהי אור והקדימו תחלה לפי שהוא חביב וטוב לכל מעשה.

יהי אור ששלשה דברים נבראים ביום ראשון, שמים ארץ אור, ועיברו שלשתם וילדו כל תולדותיהם כל אחד ואחד בזמנו, שמים הוציאוהו תולדותיהם ביום שני הוא רקיע. ארץ ביום ג׳‎ דשאים ואילנות. אור ביום רביעי חמה ולבנה וכוכבים. וראיה לדבר תוצא הארץ אין לומר תוצא אלא על דבר המוכן כמו צא מן התיבה.

ויהי אור מה שכתוב ויהי כן בשאר בריאות לפי שהוא לשון קצרה וכן שנינו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה שאלו כתב ויהי רקיע ותדשא הארץ היה מאריך בלשונו אבל הכא אין מאריך בלשון ויהי אור מבלשון ויהי כן.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. כְּתִיב בְּפָרָשָׁה זוֹ חָמֵשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן אוֹר, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי כְּתִיב חָמֵשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן מָאוֹר בְּתוֹסֶפֶת מ״ם, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּוָּנָה נִפְלָאָה. וְזֶה כִּי מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (חגיגה יב:) אוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן נִגְנַז, וְאִיתָא לְמַאן דְּאָמַר הֵן הֵן הַמְּאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי, וְנִרְאִין שְׁנֵי מִדְרָשִׁים אֵלּוּ כְּסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאוֹר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן הָיָה אוֹר גָּדוֹל וְנִגְנַז, וְאֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת שֶׁנִּתְלוּ בְּיוֹם רְבִיעִי אֵינָן עֶצֶם הָאוֹר אֶלָּא קִבְּלוּ אוֹרָם מִן נִיצוֹץ אוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, לְכָךְ הִזְכִּיר בּוֹ לְשׁוֹן אוֹר כִּי הוּא הָיָה עֶצֶם הָאוֹר, אֲבָל בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁל יוֹם רְבִיעִי הִזְכִּיר בְּכָל אֶחָד מָאוֹר בְּתוֹסֶפֶת מ״ם לְהוֹרוֹת שֶׁקִּבְּלוּ אוֹרָם מִן אוֹר אַחֵר גָּדוֹל מֵהֶם כְּהוֹרָאַת הַמ״ם. וּלְפִי זֶה אֵין הַמִּדְרָשִׁים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, כִּי אוֹר הָרִאשׁוֹן נִגְנַז לְדִבְרֵי הַכֹּל לַצַּדִּיקִים, וְהַמְּאוֹרוֹת שֶׁל יוֹם רְבִיעִי קִבְּלוּ נִיצוֹץ הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, וְאִם כֵּן וַדַּאי הֵן הֵן הַמְּאוֹרוֹת כִּי הַחֵלֶק כָּלוּל בְּהַכֹּל. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב גַּם כֵּן מַה שֶׁנִּבְרָא וְנִגְנַז, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.