בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃

הכתוב מונה את בני שם: עילם, אשור, ארפכשד, לוד וארם. אונקלוס מתרגם את השמות כפשוטם. אלה הם ראשי האומות שיצאו משם והתיישבו בעיקר באזורי המזרח התיכון. הפסוק פותח את הפירוט של תולדות שם, שהוא הענף המרכזי והחשוב בפרשה, שכן ממנו יצא ארפכשד, ומארפכשד עתיד לצאת עבר ואחר כך אברהם אבינו. הכתוב שומר על שיטתו לפרט את הבנים של כל אחד מבני נח, וכאן הוא מקדים את ראשי האומות של שם, לפני שיתמקד בשרשרת הדורות המדויקת המובילה אל אברהם.