וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ {ס}

שרוג חי לאחר שהוליד את נחור מאתיים שנה, והוליד בנים ובנות. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק משלים את פרטי חייו של שרוג, ומציין את המשך שנותיו ואת המשך הולדתו בנים ובנות. כמו בשאר הדורות שלאחר המבול, גם כאן לא נאמר וימת. הכתוב ממשיך בתבנית הקבועה של רשימת התולדות, ומתעד את רצף הדורות המדויק. כך נשמרת השרשרת הרציפה של האבות, המוליכה משרוג דרך נחור אל תרח, ומשם אל אברהם, כשהמניין המדויק מתקרב והולך אל ראשית סיפורו של אברהם אבינו בהמשך הפרק.