וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח׃

נחור חי תשע ועשרים שנה והוליד את תרח. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק ממשיך את השושלת אל הדור האחרון שלפני אברהם: נחור מוליד את תרח בגיל עשרים ותשע, בגיל הצעיר ביותר מבין הדורות שנמנו עד כה. תרח הוא אביהם של אברהם, נחור והרן. הכתוב שומר על המבנה הקבוע של רשימת התולדות, ומתעד את הדור של תרח כחוליה המקשרת ישירות אל אברהם. כך מגיע המניין המדויק אל סופו, ומכין את המעבר מרשימת הדורות היבשה אל הסיפור החי של משפחת תרח ואברהם.