וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כׇּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃

אשר עשו בחרן. שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה; אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם; וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁקָּנוּ לָהֶם, כְּמוֹ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה (שם ל"א), וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל (במדבר כד יח), לְשׁוֹן קוֹנֶה וְכוֹנֵס:

וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵהּ וְיָת לוֹט בַר אֲחוּהִי וְיָת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּי קְנוֹ וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא בְחָרָן וּנְפָקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן

רכושם. מקנה, וכן "כי היה רכושם רב" (בראשית יג ו):

ואת הנפש. עבדים ילידי בית, או עשו כמו קנו, וכן "עשה לי את החיל הזה" (דבר' ח יז) וי"א הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם

וטעם ויצאו ללכת, אל המקום אשר אמר השם

וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. שֶׁהָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת אֶצְלָם לְאֶרֶץ מוּכֶנֶת לְהִתְבּוֹנְנוּת וְלַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

וַיָּבוֹא אַרְצָה כְּנָעַן. לֹא כְּעִנְיַן יְצִיאַת תֶּרַח לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא עַד חָרָן.

ואת לוט בן אחיו לוט אחיה של שרה היה כדכתיב ואת לוט בן הרן, וכתיב בהרן אבי מלכה ואבי יסכה ואמרו רבותינו יסכה זו שרה.

ואת הנפש אשר עשו. אמרי׳‎ בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו. וּלְמַעְלָה (בראשית יא לא) נֶאֱמַר ״וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ״. לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁהֻבְטַח אַבְרָם שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים, הָיָה מִתְרַחֵק מִן שָׂרָה מִצַּד הֱיוֹתָהּ עֲקָרָה, לְפִי שֶׁכָּל אוֹתָן הַבְּעִילוֹת אֵינָן לְקִיּוּם הַמִּין. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד״, וְסָמוּךְ לֵיהּ ״וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה, עַל כֵּן הִכְנִיס אֶת לוֹט בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ וְהֻבְטַח בְּבָנִים, כְּתִיב ״וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט״, כִּי בִּלְשׁוֹן ״וַיִּקַּח״ הוֹרָה שֶׁאוֹמֵר כְּאִלּוּ עָשָׂה לִקּוּחִין שְׁנִיִּם, תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה פָּרוּשׁ מִמֶּנָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב א) ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט״, הַיְינוּ לוֹט מֵעַצְמוֹ הָלַךְ אַחֲרָיו, אֲבָל אַבְרָם לֹא קֵרְבוֹ, וְאַדְּרַבָּא הִרְחִיקוֹ, וַיִּקַּח אֶת שָׂרַי וְגוֹ׳. דָּבָר אַחֵר: תֶּרַח הָיָה מְקָרֵב בְּיוֹתֵר קְרוֹבָיו, עַל כֵּן לָקַח תְּחִלָּה אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ לָקַח אֶת לוֹט בֶּן בְּנוֹ, כִּי בְּנֵי בָנִים כְּבָנִים, וְאַחַר כָּךְ לָקַח כַּלָּתוֹ שָׂרַי. אֲבָל אַבְרָם לָקַח תְּחִלָּה אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, כִּי אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְאַחַר כָּךְ לָקַח לוֹט שֶׁאֵינוֹ כְּגוּפוֹ.