וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

המלאך מבטיח להגר שה׳ ירבה מאוד את זרעה, עד שלא ניתן יהיה לספור אותו מרוב. זוהי הבטחה לריבוי עצום של צאצאים, בדומה להבטחות שניתנו לאברם עצמו. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו: שה׳ ירבה ויגדיל את בניה עד שלא יימנו מרוב. הפסוק מלמד על חסדו של ה׳ עם הגר, שאף שהיא שפחה בורחת, זכתה לבשורה על עתיד גדול לזרעה. בכך גם ניתן טעם נוסף לחזרתה אל בית אברם, שכן דווקא משם יצא זרעה המבורך והמרובה.