בְּרֵאשִׁית י״ז · י״ב

וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

במילים פשוטות

ה׳ קובע שכל זכר יימול בגיל שמונה ימים, לדורות, בין יליד בית ובין מקנת כסף מבן נכר שאינו מזרעו של אברהם. רש״י מבאר ש״יליד בית״ הוא מי שילדה השפחה בבית, ו״מקנת כסף״ הוא עבד שנקנה לאחר שנולד. אבן עזרא מסביר את מבנה הפסוק: כל מי שהוא מזרעכם וכן יליד בית או מקנת כסף - כולם ימולו. הפסוק קובע את המועד המדויק של המילה - היום השמיני - ואת היקפה, הכולל לא רק את בני המשפחה אלא גם את העבדים שבבית. בכך נעשית המילה סימן המקיף את כל בני ביתו של אברהם, ולא רק את צאצאיו הביולוגיים הישירים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יליד בית. שֶׁיְּלָדַתּוּ הַשִּׁפְחָה בַּבַּיִת:

מקנת כסף. שֶׁקְּנָאוֹ מִשֶּׁנּוֹלַד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבַר תְּמַנְיָא יוֹמִין יִתְגְזַר (יִגְזַר) לְכוֹן כָּל דְכוּרָא לְדָרָתֵיכוֹן יְלִידֵי בֵּיתָא וּזְבִינֵי כַּסְפָּא מִכֹּל בַּר עַמְמִין דְלָא מִבְּנָךְ הוּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ימול לכם. מבנין נפעל וכן המול ימול ומה טעם לאמר המול ימול יליד ביתך פעם שנית, וכן הפירוש, ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, כל מי שהוא לכם מזרעכם גם כן יליד בית או מקנת כסף ואתה אברהם המול ימול יליר ביתך ומקנת כספך היום, ואם הם גדולים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל