בְּרֵאשִׁית י״ז · כ׳

וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר לאברהם ששמע לתפילתו על ישמעאל, ושהנה בירך אותו והפרה אותו והרבה אותו במאוד מאוד, ושנים עשר נשיאים יוליד ויינתן לגוי גדול. רש״י מבאר ש״שנים עשר נשיאים״ - כעננים יכלו, מלשון ״נשיאים ורוח״, כלומר יעברו ויחלפו. חזקוני מסביר ש״ולישמעאל שמעתיך״ פירושו שאברכנו אבל לא אכרות בריתי עמו, אלא את הברית אקים עם יצחק. אור החיים מבאר שה׳ קיבל את דברי אברהם. הפסוק מלמד שתפילת אברהם על ישמעאל לא נדחתה לגמרי - ישמעאל אכן יזכה לברכה ולריבוי גדול, אך הברית המיוחדת והנצחית שמורה ליצחק בלבד. כך נעשית הבחנה ברורה בין שני הבנים.
מבוסס על רש״י, חזקוני, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שנים עשר נשיאים. כַּעֲנָנִים יִכְלוּ; כְּמוֹ נְשִׂיאִים וְרוּחַ (משלי כ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַל יִשְׁמָעֵאל קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ הָא בָּרֵכִית יָתֵהּ וְאַפֵּישּׁ יָתֵהּ וְאַסְגֵּי יָתֵהּ לַחֲדָא לַחֲדָא תְּרֵין עֲשַׂר רַבְרְבַיָּא יְלִיד וְאֶתְּנִנֵּיהּ לְעַם סַגִּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולישמעאל שמעתיך שאברכנו אבל לא אכרות בריתי עמו, אבל בריתי אקים את יצחק שכרתי ברית בין הבתרים לתת לזרעו את ארץ כנען. בפ׳‎ של מילה נזכרת ברית שלש עשרה פעמים בריתות ללמדך שהם כנגד בן שלש עשרה שנה כשעדיין לא מל ואינו מל את עצמו מחייב כרת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה לֶהֱיוֹת שֶׁאַבְרָהָם לֹא הִתְפַּלֵּל עַל יִשְׁמָעֵאל אֶלָּא לְצַד שֶׁהוּא לְבַדּוֹ זַרְעוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ זֶרַע מִשָּׂרָה, אָז לֹא יְבַקֵּשׁ עוֹד עַל יִשְׁמָעֵאל. לָזֶה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ״, פֵּרוּשׁ קִבַּלְתִּי דְּבָרֶיךָ, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יא.) קִלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי מִתְקַיֶּמֶת, וּמְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת וְכוּ׳. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁתְּפִלַּת אַבְרָהָם עַל יִשְׁמָעֵאל הָיְתָה שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, רָמַז לוֹ ה׳ שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, כְּאָמְרוֹ ״הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ״ שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהַבְּרָכָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּבָרוּךְ, וּבָרוּךְ הוּא מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה. וְאָמַר לְשׁוֹן עָבָר בֵּרַכְתִּי וְגוֹ׳, הוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ (בראשית טו:טו) ״תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה״, וְכֵן הָיָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נט:ז) שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל