וַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו׃

כי ירא לשבת בצוער. לְפִי שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה לִסְדוֹם:

וּסְלֵק לוֹט מִצּוֹעַר וִיתֵב בְּטוּרָא וְתַרְתֵּין בְּנָתֵהּ עִמֵּהּ אֲרֵי דָּחִיל לְמִתַּב בְּצוֹעַר וִיתֵב בִּמְעַרְתָּא הוּא וְתַרְתֵּין בְּנָתֵהּ

כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ט:ל') לְפִי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לִסְדוֹם. וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם הַהַשְׁחָתָה, וּבִתְחִנָּתוֹ שֶׁל לוֹט הִנִּיחָהּ הַמַּלְאָךְ בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה בּוֹ בַּיּוֹם, חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי לֹא יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן רַב לְהִמָּלֵט הָהָרָה. וּלְכָךְ אָמְרָה בִּתּוֹ "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ", שֶׁחָשְׁבָה כִּי בְּצֵאת אָבִיהָ מִשָּׁם נִשְׁחֲתָה צוֹעַר:

כי ירא לשבת בצוער - שלא הניחו המלאך אלא [בשביל] שלא היה לו פנאי להימלט ההרה ועכשיו שהיה לו פנאי קיים דברי המלאך לשבת בהר אולי יהפוך העיר.

וַיֵּשֶׁב בָּהָר. כִּי חָשַׁב שֶׁהַהֲפֵכָה תִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הַכִּכָּר עַד הָהָר, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה הַמַּלְאָךְ בְּאָמְרוֹ הָהָרָה הִמָּלֵט.

כי ירא לשבת בצוער כי לא הניחה המלאך להשחית אף מפני שלא היה ללוט פנאי להמלט ההרה ומשהיה לו פנאי נתיירא פן יהפוך המלאך את העיר.