וּֽזְהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃

הפסוק מוסיף בשבח אותה ארץ שזהבה טוב, ושם נמצאים הבדולח ואבן השוהם. אבן עזרא מביא בשם הגאון שהבדולח הם אבנים קטנות ועגולות היוצאות מן המים, ושאבן השוהם היא אבן יקרה לבנה וצחה. חזקוני מבאר שזהב הארץ ההיא היה כה טוב עד שאף אם היו מערבים בו נחושת עדיין היה נראה טוב, ומכאן קל וחומר לטיב הזהב שבתוך הארץ. אונקלוס מתרגם את אבן השוהם ״אבני בורלא״. הפסוק כולו מוסיף לשבח הנהר וסביבתו, כהמשך לתיאור ארץ החוילה שנזכרה בפסוק הקודם.