וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כׇּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ׃

הפסוק מתאר את הנהר השני ששמו גיחון, הסובב את כל ארץ כוש. רש״י מבאר את שם ״גיחון״ - על שם שהיה הולך והומה, והמייתו גדולה מאוד, מלשון ״כי יגח״ (מלשון נגיחה), שהיה מנגח והולך והומה. אבן עזרא מביא בשם הגאון שגיחון קרוב לארץ ישראל, ומסתמך על הכתוב שהורידו את שלמה אל גיחון. אונקלוס מתרגם ״הוא מקיף ית כל ארעא דכוש״. הפסוק ממשיך את פירוט ארבעת ראשי הנהרות היוצאים מן הנהר שבעדן, לאחר שהוזכר פישון בפסוקים הקודמים.