וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃

אברהם מוכיח את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך. רש״י מבאר ש״והוכח״ פירושו שנתווכח עמו על כך. הספורנו מסביר שאברהם הוכיח את אבימלך על שהוא מושל ומניח לגזל להיעשות בארצו בלא שמעניש, וגם על הרשעים שהיו בביתו שלא כדרך הצדיקים. הפסוק מתאר את תוכחת אברהם: הוא אינו נמנע מלהעלות את עניין הבאר שנגזלה ממנו על ידי עבדי אבימלך. יש כאן ביטוי ליושרו של אברהם - אף שהוא כורת ברית שלום, הוא מבהיר את טענותיו בגלוי ואינו מסתיר את הפגיעה. התוכחה מכוונת לא רק לעבדים הגזלנים אלא גם לאבימלך עצמו, כמושל שאחראי על הנעשה בארצו. הפסוק מלמד שהברית האמיתית מחייבת גם בירור כן של המחלוקות, ולא רק הצהרות שלום ריקות.