וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃

וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לָא יְדָעִית מָאן עֲבַד יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין וְאַף אַתְּ לָא חַוֵּיתָ לִּי וְאַף אֲנָא לָא שְׁמָעִית אֱלָּהֵין יוֹמָא דֵין

לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה. גַּם עַכְשָׁיו שֶׁהוֹדַעְתַּנִי כִּי נַעֲשָׂה הַגָּזֵל עַל יְדֵי עֲבָדַי, לֹא יָדַעְתִּי לְשַׁעֵר מִי מֵהֶם עָשָׂה זֶה, כִּי אֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם חָשׁוּד אֶצְלִי, שֶׁאִם הָיָה חָשׁוּד לֹא הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי.

וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי. עַל מָה שֶׁהוֹכַחְתַּנִי שֶׁבִּהְיוֹתִי מֶלֶךְ עָלַי הָיָה לְאַשֵּׁר חָמוֹץ, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲשֶׂה זֶה כִּי אִם עַל אֶחָד מִשְּׁנֵי פָנִים: אִם לְקוֹל צַעֲקַת הַנִּגְזָל, וְאִם לְקוֹל הָמוֹן מְפַרְסֵם אֵיזֶה גֶּזֶל שֶׁנַּעֲשָׂה. וְהִנֵּה אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל הָמוֹן בָּזֶה.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ׳ וְגַם אָנֹכִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר ״וְגַם אָנֹכִי״. וְיֵרָאֶה בְּדִקְדּוּק עוֹד אָמְרוֹ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה וְגוֹ׳, לָמָּה לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לֹא יָדַעְתִּי״ וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁחוֹזֵר לְדִבְרֵי אַבְרָהָם?

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהוּא יָדַע שֶׁגָּזְלוּ מֵאַבְרָהָם בְּאֵר הַמַּיִם, אֲבָל לֹא יָדַע מִי וָמִי הַגּוֹזְלִים. וּמֵעַתָּה יֹאמַר אַבְרָהָם שֶׁעָלָיו הָיָה לְבַקֵּשׁ מִי וָמִי עוֹשֵׂי רִשְׁעָה, לָזֶה הֵשִׁיב שֶׁגַּם אַבְרָהָם עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה קַבָּלַת אַבְרָהָם וְאָז הָיָה עוֹשֶׂה לוֹ דִּין. וּלְצַד שֶׁאַבְרָהָם לֹא הֶחְשִׁיבוֹ גַּם הוּא לֹא יָדַע, וְהוּא אָמְרוֹ וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: לֹא בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת וְנִשְׁאַר מְשֻׁלָּל הַיְדִיעָה עַד הַיּוֹם שֶׁהוֹדַעְתַּנִי אַתָּה.