וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃

אברהם לוקח צאן ובקר ונותן לאבימלך, ושניהם כורתים ברית. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר את כריתת הברית בפועל: אברהם נותן לאבימלך מתנות של צאן ובקר, ושניהם כורתים ברית שלום. יש כאן השלמה של המשא ומתן שקדם - לאחר בירור עניין הבאר, נכרתת הברית. מתן המתנות מצד אברהם מבטא את נכונותו לשלום ואת כבודו כלפי אבימלך. כריתת הברית בין השניים מסמנת הסכם רשמי של יחסי שלום ואי תוקפנות. הפסוק מלמד שאברהם, אף שהוכיח את אבימלך על הגזל, אינו נוקם אלא בוחר בדרך של הסכם וברית. בכך מתגלה חכמתו של אברהם, המשלב בין עמידה על זכויותיו לבין רדיפת שלום עם שכניו.