וַיָּ֤מׇל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

אברהם מל את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציווה אותו אלוהים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר את קיום מצוות המילה ביצחק במועדה המדויק - היום השמיני - כפי שנצטווה אברהם בברית המילה בפרק יז. יצחק הוא הראשון שנימול לשמונה ימים בזמנו, שכן אברהם עצמו וישמעאל נימולו בגיל מבוגר. בכך מתקיימת הברית שנכרתה עם אברהם באופן מושלם בדור הבא: הבן שדרכו תימשך הברית נכנס בה כהלכתה, ביום השמיני ללידתו. ההדגשה ״כאשר ציווה אותו אלוהים״ מלמדת על דבקותו של אברהם בקיום מצוות ה׳ במדויק, ללא שינוי וללא עיכוב, כדרכו לאורך כל הפרשיות.