וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כׇּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי׃

שרה אומרת: צחוק עשה לי אלוהים, כל השומע יצחק לי. רש״י מבאר ש״יצחק לי״ פירושו ישמח עלי, ומביא מדרש שהרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו באותו יום, הרבה תפילות נענו עמה, ורוב שחוק היה בעולם. הרשב״ם מבאר שהצחוק הוא שמחה של תמהון. הפסוק מוסר את דברי שרה על שמחתה: הלידה הנסית מביאה שמחה גדולה לה ולכל השומעים. אם קודם היה צחוקה של שרה לשון תמיהה וספק, עתה הופך הצחוק לשמחה גלויה ולתודה. שם הבן, יצחק, מהדהד במילותיה, וקושר בין הצחוק הראשון של הספק לבין הצחוק החדש של השמחה. המדרש מרחיב שלידת יצחק היתה מקור ברכה ושמחה לרבים בעולם, ולא רק לשרה עצמה.