בְּרֵאשִׁית כ״ב · ט״ז

וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

המלאך מוסר בשם ה׳ שבועה: בי נשבעתי, נאום ה׳, שיען אשר עשה אברהם את הדבר הזה ולא חשך את בנו יחידו. אבן עזרא מסביר שזו היא השבועה הגדולה והעומדת לעד, ושהמילה ״יען״ קשורה ללשון עדות - שהמעשה הזה יעיד ויענה. הרמב״ן מסביר שכבר מתחילה הבטיח ה׳ לאברהם שירבה את זרעו ככוכבי השמים וכעפר הארץ, אך עתה הוסיף לו את השבועה בזכות המעשה הגדול שעשה. אונקלוס מתרגם ״בי נשבעתי״ - במימרי קיימית. הפסוק פותח את דברי השכר: בזכות עמידתו של אברהם בנסיון הקשה נשבע ה׳ בעצמו לקיים ולהגדיל את הבטחותיו, ובכך מקבל מעשה העקידה את משמעותו לדורות.
מבוסס על אבן עזרא, רמב״ן, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר בְּמֵימְרִי קַיֵּמִית אֲמַר יְיָ אֲרֵי חֲלַף דִּי עֲבַדְתָּא יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין וְלָא מְנַעְתָּא יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בי נשבעתי. זו היא השבועה הגדולה העומדת. לעד

יען מטעם ענה, זה המעשה יענה ויעיד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה גַּם מִתְּחִלָּה (לעיל יג טז טו ה) הִבְטִיחוֹ כִּי יַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַעֲפַר הָאָרֶץ, אֲבָל עַתָּה הוֹסִיף לוֹ יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּירַשׁ זַרְעוֹ אֵת שַׁעַר אוֹיְבָיו. וְהִנֵּה הֻבְטַח שֶׁלֹּא יִגְרֹם שׁוּם חֵטְא שֶׁיִּכְלֶה זַרְעוֹ אוֹ שֶׁיִּפֹּל בְּיַד אוֹיְבָיו וְלֹא יָקוּם. וְהִנֵּה זוֹ הַבְטָחָה שְׁלֵמָה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לָנוּ:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ. אוֹמֵר אֲנִי ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ זֶה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[בי נשבעתי נאום ה' שליחו של ה׳‎ וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״‎ה].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

יַעַן כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳. מִדְּקָאָמַר ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ״, שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁמַּאֲמַר ״כִּי עָשִׂיתָ״ הוּא עִנְיָן אַחֵר. וְעוֹד, כִּי לְמַעְלָה אָמַר ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי״ (בראשית כב, יב), וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״מִמֶּנִּי״. וְעוֹד, כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן ״כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ״ צָרִיךְ יִשּׁוּב, כִּי לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י אַחַת לָאָב וְאַחַת לַבֵּן, קָשֶׁה כֶּפֶל ״הַרְבָּה אַרְבֶּה״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁבְּכָל עֲבוֹדָה אָמַר ״יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ בְּנִי שָׁחוּט״ כוּ׳, הֲרֵי כְּאִלּוּ עָשָׂה שְׁנֵי מַעֲשִׂים, כִּי הַקְרָבַת הָאַיִל עָשָׂה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וְהַקְרָבַת בְּנוֹ בְּמַחֲשָׁבָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַעַן כִּי עָשִׂיתָ הַדָּבָר הַזֶּה״, הַיְינוּ עֲשִׂיַּית הַהַקְרָבָה, כִּי בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ כָּל הַהַבְטָחוֹת. ״וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ״, הַיְינוּ מִלְּהַזְכִּירוֹ בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״מִמֶּנִּי״ הַמּוֹרֶה עַל הַהַקְרָבָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו לֹא חִשֵּׁב לְהַקְרִיבוֹ מַמָּשׁ. עַל כֵּן ״בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ״ - בְּרָכָה כְּפוּלָה, אַחַת כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַת כְּנֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה, וְזֶהוּ טַעַם ״וְהַרְבָּה אַרְבֶּה״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל