וַיָּ֨קׇם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃ {ס}

השדה והמערה אשר בו קמו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת. הספורנו מבאר ש״מאת בני חת״ מלמד שכל הציבור הסכים שתהיה למקום זה אחוזת קבר לאברהם. חזקוני מסביר ש״ויקם״ הוא לשון קיום, לומר שלאחר שנקברה בו שרה נתקיים השדה והוחזק לאברהם לאחוזת קבר; ו״מאת בני חת״ פירושו שקיבל את הסכמת העיר וקיום המקנה, שלא יערערו על כך שהוקצה שם מקום קבורה. הפסוק חותם את הפרשה ומדגיש שאברהם קנה את אחוזת הקבר הראשונה של המשפחה בארץ בקניין גמור ומאושר על ידי כל תושבי המקום.